השעון המעורר מצלצל, אני קם בחוסר רצון ונותן לו מכה שיפסיק,
הצלצול מפסיק ואני חוזר למטה,
מסתכל מדי פעם על השעון שעל שתלוי על הקיר, כאילו מבקש שיעצור,
כמה כסף שהייתי משלם באותו
הרגע בעד עוד כמה שעות שינה...
עוד חצי שעה יתחיל השיעור הראשון, אני קם מהמיטה, הולך לשטוף
פנים, מסדר את השיער
מסתכל בארון, קצת קשה לראות כי החדר חשוך, אני מוצא חולצה
שתתאים למכנסיים הראשונים שהוצאתי.
לובש את הבגדים מהר, שם את השעון על היד והולך לאכול, אבא
בשירותים, אמא שוכבת בסלון, אני אומר להם בוקר טוב, אחותי מיכל
כבר ממזמן בצבא, והכלבה שלי שוכבת באצילות על הכרית בסלון, כל
כך חמודה!!!
אני מורח לי דבש על הלחם ומתחיל לאכול, פרוסה ראשונה, שנייה,
שלישית ואני הולך לסדר את התיק לבית ספר.
7:29, אני יוצא מהבית.
אני יכול לאחר לשיעור עד- 10 דקות כי המורה בדרך כלל לא כועסת
על איחור בשעת אפס...
אני מגיע לבית ספר, אומר שלום לאוהד שמחכה בכניסה, עולה
במדרגות עד לקומה השלישית ונכנס לכיתה, שיעור צרפתית עם נטלי-
רק חצי כיתה הגיע, המורה קוראת שמות:
"עדי
elle est la
יובל
il est la
רוני
elle nest pas la"
השיעור מתחיל, אני ממש עייף ... אני שם את הראש על השולחן אבל
נטלי, מבקשת שאני אפתח את הספר..
אני מוציא את הספר ועושה את עצמי קורא, אחרי שעה שנראתה כמו
נצח אני שומע את "הצלצול הגואל", אני קם והולך לכיתת ה"אם",
לולו  כבר בכיתה, מחכה עם הדפים שלה לשיעור, רק לא שעתיים
ספרות, בבקשה אלוהים תעשה שהשיעור יבוטל, אני כבר מדמיין אותי
ואת עומרי הולכים אליו הבייתה לשעה חופשית כאשר אני שומע קול
מעליי: " בוקר טוב", אני מרים את ראשי  ורואה את לולו רוכנת
מעליי.
החלום נגמר, שיעור חופשי כבר לא יהיה, אבל עוד 6 שעות לימודים
ישכיחו הכל...
וכשאני אומר הכל אני מתכוון להכל.
אני חוזר מותש מהבית ספר משתרע מת על המיטה ונרדם.