יצאתי משיינקין והלכתי לכיוון בוגרשוב.
עברתי דרך קינג ג'ורג' וכל הזכרונות כמו באיזו טלנובלה התחילו
לצוץ להם...
כל יום שבת שון, גיא ואני היינו מטיילים בטיילת לקראת ערב.
היינו משחררים את שון מהרצועה ונותנים לו לרוץ בחוף.
אנחנו היינו יושבים וצופים בשקיעה.
התנערתי מהחלום המתוק ונכנסתי לבוגרשוב.
עליתי לקומה הרביעית. הגעתי לדירה ובחשש פתחתי את הדלת.
שון זינק עליי והחל ללקק אותי בהתלהבות.
"היי, תרגע מותק", אמרתי לו וליטפתי את פרוותו הלבנה.
"גם אני התגעגעתי אליך".
הסתכלתי מסביב.
הדירה לא השתנתה.
הכל היה נראה כרגיל...
נכנסתי לחדר השינה ופתחתי את הארון.
הבגדים שלי היו עדיין מקופלים במדפים.
התכופפתי והוצאתי תיק גדול מתחת למיטה.
התחלתי לארוז.
ניסיתי לעשות הכל בזריזות, כדי לחסוך אי נעימות.
לא רציתי שגיא ושקד ימצאו אותי כאן, אורזת...
התיק היה מפוצץ ושמחתי שיעל החליטה לאסוף אותי.
סגרתי את התיק, כשלפתע שמעתי סיבוב מפתח.
קולם של גיא, שקד ונביחות השמחה של שון נשמעו מהסלון.
באותו רגע ממש התחשק לי לקפוץ מהחלון,
חבל שאני בקומה הרביעית והחלון עם סורגים...
נאלצתי כמו גנבת לאחוז בתיק, מפוחדת וחוששת מחכה לתפיסתי.
בעודי מהרהרת כמה שחיי נראים כמו סרט בעל כוכב עלוב אחד
נכנסה שקד לחדר.
היא קפצה בבהלה.
הבעת פניה השתנתה למבט תוהה.
"באת לקחת את הדברים שלך"?!
היא שאלה במתיקות ילדותית.
בעודנו מסתכלות אחת על השנייה ושקד מחכה לתשובה, נשמעו צעדיו
של גיא קרבים לחדר.
פניו החווירו מעט, כשראה אותי ועיניו נפתחו לרווחה.
"היי", הוא מלמל ואני הבטתי בו באי נוחות, מרגישה נבגדת
כמו באותו יום שהכרתי את שקד.
הרמתי את התיק ויצאתי במהירות מהחדר.
"חכי", הוא צעק ובצעדים מהירים הוא התקדם לעברי.
פתחתי את הדלת והתחלתי לרדת במדרגות.
"את רוצה שאני אסיע אותך"?
הוא שאל וירד אחריי.
"לא גיא, אני לא רוצה", השבתי בעצבנות ויצאתי מהבניין.
מרחוק ראיתי את האוטו של יעל.
"שחר, אנחנו צריכים לדבר", הוא אמר ונעצר.
"אנחנו"?!
נעצרתי גם אני.
"מותק! אין אנחנו! תכניס את זה טוב טוב לראש שלך! זה נגמר"!!!
נכנסתי מייד למכונית ולא הבטתי לאחור.
"מה זה היה אמור להביע"?
שאלה יעל, כשעצרנו ברמזור.
"שום דבר, עזבי", אמרתי והוצאתי סיגריה מהתיק.
"איך היה הראיון"?
חייכתי בסיפוק.
"אני מבינה שהיה טוב", היא אמרה, כשפנתה לרחוב שלנו.
"כן", אמרתי ולקחתי שחטה.
"מתי את מתחילה"?
"היום בערב ונראה לי שלא יהיו כאן רק עסקים"...
יצאנו מהאוטו ועלינו למעלה בעוד יעל נאנחת, מסתירה חיוך ומנידה
בראשה...
"מצידך יכולת לרוץ אחריה עד סוף העולם"!
אמרה שקד בכעס לגיא.
גיא לא השיב ולקח בירה מהמקרר.
"אתה יודע, לפעמים אני תוהה אם בכלל הפסקת לאהוב אותה"
היא אמרה בעוקצנות.
גיא היה נראה כמאבד סבלנותו.
הוא התיישב על הספה ושרק לשון.
שון זינק על הספה והתיישב ליד גיא.
שקד נאנחה ועיקמה את אפה.
"מה יהיה עם הכלב הזה"?
היא שאלה בחוסר סבלנות.
"הוא מכסה לנו את כל הספה עם השערות הלבנות שלו"
"רדי מזה שקד, טוב"?
שקד הביטה בו ולקחה את התיק שלה מליד הדלת.
"אני זזה", היא אמרה והתקדמה לדלת.
גיא נעמד.
"מה את חושבת שאת עושה"?
הוא שאל במתיקות מאוסה.
"מה נראה לך שאני עושה"?
היא השיבה.
גיא נצמד אליה.
"מורידה את התיק שלך ואת הבגדים בדרך ובאה איתי למיטה"
שקד שמטה את התיק מידה וכרכה ידיה סביב צווארו.
"אני אוהב אותך", הוא לחש באוזנה.
היא עצמה עיניה וחייכה לעצמה חיוך נצחון...
שחר עמדה מול מראה ובחנה את עצמה.
היא לבשה חולצה שחורה צמודה וג'ינס.
שערה היה אסוף לאחור ופניה מאופרים קלות.
"את בסדר גמור", אמרה יעל, כשנכנסה לחדר.
"את בטוחה"?
שאלה שחר בחשש.
יעל הנהנה בראשה לחיוב.
השעה כבר הייתה חמש, כששחר עמדה לצאת.
"אל תתני לבחור שלך לחכות", אמרה יעל וסגרה אחריי את הדלת.
הגעתי לבית הקפה כמה דקות לפני הזמן.
חיפשתי בעיניי את רז, אך הוא לא נראה באופק.
ראיתי את מוטי והתקרבתי אליו.
הוא זיהה אותי ושאל שוב לשמי.
"שחר", עניתי לו.
"איפה רז"?
"אמור להגיע", השיב מוטי מביט בשעונו.
מוטי אמר לי להכנס למטבח, לקחת סינור ולהצמד לשירז.
שירז, המלצרית מהבוקר, הייתה בחורה מרירה בת 21, זעופת פנים.
עד כה ההתלמדות לא הייתה מסובכת, אך יכלה להיות נחמדה בהרבה,
לו הייתי עושה אותה עם רז כמו שתכננתי...
הסתכלתי לעבר הכניסה וקלטתי את רז.
רז ראה אותי והתקרב אליי במהירות.
"אני אמשיך מכאן, שירז", הוא אמר ולקח אותי שוב למטבח.
"מצטער שאיחרתי, השותפה שלי התעכבה והייתי צריך לחכות לה,  כי
לא היה לה מפתח."
"זה בסדר" אמרתי לו.
"הייתי חייב להציל אותך מפני המכשפה הרעה", אמר רז בזמן שקשר
את סינורו.
"היא באמת לא נראית סימפטית במיוחד", אמרתי לו ושנינו צחקנו.
"בואי, תצמדי אליי ואני כבר אסביר לך את העבודה תוך שניות"
"אני זורק אותך למים", הוא אמר.
"שלא יהיו קרים מדי", השבתי.
רז מלצר ביעילות וקיבל טיפים גבוהים.
"תורך לקחת הזמנה. אני צופה בך",
הוא אמר לאחר שתמו ההסברים.
הוא הוביל אותי לאחד השולחנות, שם ישבו שתי נערות.
"תהיי נחמדה", הוא אמר, כשהתקרבתי אליהן.
"שלום בנות, רוצות להזמין"?
ההזמנה עברה בשלום, חשבתי בדרך למטבח.
"היית אחלה", אמר רז והלך לשרת שולחן אחר.
השעה הייתה אחת עשרה, כשמוטי ניגש אליי ואמר לי שסיימתי
להיום.
"היית אחלה, מותק", הוא אמר והגיש לי לוח משמרות.
לקחתי את הדף והחזקתי את עצמי לא לקפוץ עליו מרוב שמחה.
הודיתי לו באיפוק ולחצתי את ידו בהתלהבות.
"תגיש לשחר כוס קפה", אמר מוטי לרז וקרץ לי.
הורדתי את הסינור והתיישבתי באחד השולחנות.
"אייס קפה לגברת", אמר רז והתיישב לידי.
"תודה, הכל בזכותך!"
אמרתי לו ואחזתי בידו.
רז היה מעט נבוך, אך בכל זאת המשיך לחייך.
הבטתי בו וכל כך רציתי לנשק אותו.
"תגיד, מה דעתך שיום אחד אחרי משמרת נצא לסרט או משהו"?
ליבי הלם בחוזקה, כשהשאלה יצאה מפי.
"תראי", הוא אמר בטון שלא בישר טובות...
"יש משהו שאת לא יודעת עליי".
אני שונאת את המשפט הזה!
או שהוא תפוס, או שהוא חולה באיזו מחלה סופנית!
זה היה טוב מדיי בשביל להיות אמיתי...
הדלקתי סיגריה.
"תראי", הוא אמר שוב, כשלפתע מישהו קרא בשמו.
רז נעמד ועיניו זהרו לעברו של בחור כבן 19 שהתקרב לרז ולהפתעתי
הרבה נישק את רז על השפתיים.