כמה שזה כואב להלחם עם עצמך...
אם להשתנות בשביל כולם, או שאולי ללכת נגד הזרם
אם לטעום מהטעם המתוק והמוזר של הרוב... או להיות אנטי, ולטעום
מהטעם המר של האוטסיידריות שיכול לפעמים להיות כיף רק מהסיבה
שאתה לא הולך עם הרוב ואתה עומד על שלך.....
בכל צד שאני לא אבחר, אני בסוף ארגיש רע...
אני צריך לעמוד על שלי!!
אבל למה לעזאזל אני לא עושה את זה...?
וכמה שאני מרגיש שהחברה משנה אותי.. ואני לא רוצה את השינוי
שבי
אבל יש משהו שבתוכי אומר שאם תתן לשינוי הזה, לזרם הזה לסחוף
אותך - אתה אולי תטעם מהמתוק של הרוב והטעם ישאר לאורך זמן...

אבל התחושה הזאת מוליכה אותי שולל כל הזמן.
כמה שאני שמח לראות אתכם, מחייכים אלי את החיוך המתוק הזה,
לראות איך עברתי "שינוי" ואיך שאני פתאום בצד שלכם... או פתאום
מתנהג כמוכם .....
אבל משמעות החיוך הזה נמוגה מהר מאוד ברגע שאתה מגלה שכמה שלא
תשתנה, אתה עדיין תיהיה שונה יותר מידי מכדי להגיע ולטעות
מהמתוק בלבד... אתה יכול להתקרב אבל אתה לעולם לא תגיע...
לא שווה להאבק עם עצמך...
להשתנות בשביל אחרים..
ולגלות בסוף..
שגם זה..
לא מספיק בתור..
"שינוי"...