וטיפות הגשם נופלות על גופתה
שוטפות את האדום
מחלחלות לעצמותיה
מקפיאות את דמה

ועיניה הפכו שחורות
אך עורה החוויר
חיוור כמו השלג מסביבה
כמעט שקוף

המוות מחלחל לתוך גופה
ממלא את ראותיה
עוצר את דמה מלכת

ודמעות זולגות על פניה
דמעות אדומות, דמעות שחורות
דמעות של כאב ושל שנאה

אין כאן מלאכים
את זעקותיך אף אחד לא ישמע
גם לא אלוהים
הוא נטש כבר מזמן

והבכי חנוק
מנסה להתגבר
מנסה לקום

אך גופה הערום נופל שוב ושוב חזרה
שוטט דם
אין הוא מרגיש כבר דבר
חוץ מהמוות

עכשיו גופתה נישאת ברוח
ופתאום ניצוץ נדלק
מעמעם, מציף את חזה בחום רך

קלה כמו נוצה
היא נישאת עם הזרם, כמעט עפה

אל היקום

אל האופק