את רואה אותי ברחוב, לבד, בודד.
תעברי לידי לא מבט, לא מילה, לא חיוך.
וחשבתי אני אם היית במקומי,
עצובה, בודדה, בסמטה אפלה
ואני בלבי מהרהר לנפשי
למה את עצובה?
ואני ניגש מלטף ושואל - מה קרה?
ואת מסתכלת אלי במבט של תקווה עם מעט אהבה
ואני מחבק אותך מחמם את גופך, את לבך
והחום, התקווה שיש אהבה ממיס מלבך את עצבך
וחשבתי אני אם היית במקומי,
עצובה, בודדה, בסמטה אפלה
ואני בלבי מהרהר לנפשי
למה את עצובה?
ואת באה איתי, ולבך פועם מחדש- את שמחה
כי סתם חיבוק, מבט או מילה או שזאת אהבה
החזירו לך את - התקווה.
אבל-
את רואה אותי ברחוב, לבד, בודד.
תעברי לידי לא מבט, לא מילה, לא חיוך.
אך אני אתגבר בלעדייך, אתך, זה לא משנה.
כי יש בלבי התקווה עם מעט אהבה
ויבוא היום נתחלף ואני אעבור לידך
ותבואי אלי או שלא, זה כבר לא משנה....
זה כבר לא משנה! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.