אפילה מוחלטת, מעולם לא נתקלתי בחושך כזה, רק עיוורון יכול
להיראות כך. חשבתי, תוך סינון קללה ברגע שהרגל שלי נתקעה
במיטה.
- "אתה באמת לא רואה כלום?" היא שאלה בעניין.
- "כן וגם תוסיפי לזה את המשקפיים שהשארתי בסלון והמצב יותר
גרוע ממה שחשבת."
- "יופי, עכשיו בוא הנה."
- "אני די משתדל, אבל אין לי מושג איפה את."
- "אתה רציני?"
- "כן, אני ממש לא רואה כלום." נימה של לחץ התגנבה לקולי.
"בחיים לא הייתי בחושך כזה. אפשר  להדליק את האור?"
- "לא!"
- "נו אני ממש לא רואה. אני אפילו לא רואה את כף היד שלי ואני
יודע ששמתי אותה מול הפנים." מה היא רוצה שאני אבוא לכאן עם
כלב נחיה? הבריקה הערה צינית בראשי.
"אני פותח טיפה את התריס".
- "לא"
- "למה לא? אז איך אני אמור לשכב איתך אם אני לא רואה אותך
בכלל?"
- "אתה לא צריך אור בשביל זה."
- "תראי, אם את מתביישת בגוף שלך אז רק שתדעי שאין לך במה. הוא
מדהים ואני אוהב כל חלק בו ואוהב אותך. אני הולך לפתוח טיפה את
התריס, שייכנס קצת אור ירח. כך לפחות אני אראה את הצללית
שלך".
- "אתה פשוט לא מבין את הנקודה. אתה לא צריך אור, אתה צריך
להרגיש אבל תודה על המחמאות מותק".

את ה"מה?!" הנדהם שעמד לצאת מהגרון שלי שמרתי בפנים. בינתיים
הרגשתי בעיקר תסכול ותדהמה. היא רוצה שנשכב ואני בכלל לא רואה.
גם את המיטה לא ראיתי עד שנתקלתי בה, אפילו צללית של המיטה לא
הופיעה. בתחילה חשבתי, שזה נובע מכך שזמן קצר לפני כן כיביתי
את האור ועיניי לא הסתגלו לחושך. שתי דקות אח"כ הבנתי שאני
פשוט לא רואה כלום. לא חשבתי שאי פעם אני אתקל במצב כזה. באותו
הרגע נזכרתי איך אני אוהב להתבונן בה ומשם כבר עלו הזכרונות.
זכרונות על איך נפגשנו לראשונה. על הזמן הרב שעבר עד שאזרתי
אומץ להזמין את עצמי אליה ולבשל לה ספגטי כמו שהיא אוהבת. משם
עברתי להרגיש את המגע של ידיה, השפתיים היפות שלה, השיער שאני
אוהב להעביר בו את ידיי והנשיקות שלה שהלכו איתי לחפירות בקיץ
והשאירו אותי חצוי בין האהבה לעבודה שם, לבינה.
-"היי, מה? איך?" התעוררתי למגע ידיים בלתי נראות שהורידו ממני
בעדינות את התחתונים. "איך את רואה משהו בחושך הזה?"
- "כבר אמרתי לך, אתה צריך להרגיש וזה מה שאני רוצה שתעשה. אתה
מוכן להפסיק לחלום כל חמש דקות ולבוא כבר?"
- "אני בא" אמרתי, ממשש את דרכי בעיוורון מוחלט.

הלילה הזה נחרט בזכרוני. בדיוק כמו הרגע שבו התעוררתי, מתבונן
בך, שוכבת צמודה אליי חתולית ומנומנמת מתמתחת ומחבקת כאחד. לאט
לאט, צברנו עוד כמה רגעים קסומים ועם הזמן כבר למדתי איך
להרגיש אותך ולראות בחושך מוחלט. חשבתי שזה יעזור לי עם המרחק
שנכנס ביננו. בתחילה, בדמותה של המציאות הדחוסה שלי שהכרת כלכך
טוב בעצמך וידעת להבין ולבסוף במרחק הפיזי שהפריד ביננו.
התרחקתי, מבלי שתדעי שגם היום אני יכול לצייר אותך, כמו עיוור.