|
היא נמצאת אי שם מונחת בפינה.
אפשר לראות,
אך לא לגעת.
היא בוכה.
מלאכים ישחקו בשערותייה.
עננים יכסו את עינייה.
היא לא רואה.
ינגנו לה מובחרי הזמירים.
ילחשו לה אהבהבים.
היא לא שומעת.
את אשר אהבה -
נלקח.
זכרון לצחוק מתוק -
נשכח.
את ליבה כרסמו.
את הרגש לקחו.
נשארה רק מעטפת,
של ילדה שנזנחה...
בפינה. |
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.