|
"ירוק- חום עם נגיעות של דבש".
שונאת את העיניים שלך.
מתעבת אותן כל-כך.
נדמה שכל פעם שאתה רב איתי העיניים שלך זורקות אלי חיצים
כתומים וארסיים.
מאשימות, סובלות.
ואוהבת את העיניים שלך כל-כך.
כשסוף סוף ואנחנו לא מתנצחים הן שמראות שאתה באמת אוהב.
ולפעמים, ברגעים קטנים של חסד, אתה מרשה לי לשקוע אל תוך
העיניים שלך.
התמימות כל כך
האמיתיות
השקופות, שרק אני יכולה לראות דרכן.
אני יודעת שרק לי אתה נותן לראות דרך העיניים שלך.
ואני יודעת שזה קשה.
תודה.
אני אוהבת אותך. |
|
|
פרגן היא אמרה
לי פרגן
היוצרים הללו
יודעים לעצבן
פרגן כל עוד את
יכול,
כמה כבר אפשר את
זה לסבול,
שום דבר לא
נותר
מכבודך
המנוכר,
וממחר בחמש
ושלושים עת
יצירותיך החדשות
פה עולות,
תפתח דף חדש
תפרגן לחדש
ותמצא חרוז יותר
נחמד...
ק. מרכוס, צאר
רוסי, בקאבר
ממלכתי, לפי
בקשת רעיתו נקרא
לה אחותי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.