חשתי אותך
כתמונה רגועה,
צבעי פסטל
שקופצים אל מותם
בתוך ים הרגשות הזה.                        
21.1.01

הקרבתי אותך,
על מזבח הכאב
של ערגה למגעך הרך והטהור
בתוך כל השחור הזה.

בשרי הטמא טבל בשמנים,
עת שקעתי בתהומך הפעורה.
לשונך משתלחת לקבל את כולי,
כלימתי עת עוצמת את עיניי.

תשוקתי היוקדת
בוערת בפנים
כחמה השולחת את קרניה.
אצבעות רועדות
מתזיזות כבושה
שאוחזת בלב בין- ערביים,
מנסות לפרום כפתוריי שמלתך,
הפשוטה, הנופלת אפיים.                      
    25.1.01