חברותא הפעם הסיפור עוסק בבניו ובנותיו של הדב הרוסי, שכלכלתו
המקרטעת יצרה תוצר אנושי שלילי. המחסור והדלות הם שדחפו
אכלוסיה זאת למצב זה. וכמו הפתגם "העוני והדלות הם אם הפשע
והמהפכה", אכן כך היו פני הדברים. לאחר נפילת חומת ברלין,
ולאחר תחילת היתמוטטות הברית האדומה (חבר העמים). מצא עצמו
טאקצ'נקו מובטל מעבודתו הקרמינולוגית, שהיתה עד אז אספקה שוטפת
של מיסמכים ותעודות מזויפות. ורקם ייחד עם צוות מריחי דבק,
ושתיני אלכוהול, את התוכנית לצאת לעולם הגדול ולהיתפרנס
מקומבינה מקורית, ויחודית שעלתה במחשבתם. "זריזות ידיו" של
טאקצ'נקו היתה לשם דבר,"מקאמצ'טקה במזרח, ועד אודסה שבמערב
רוסיה השלמה".
ולמרבה הפלא כך מסתבר, גם בישראל נהנו אנשים ממלאכת המחשבת
ומהזיופים של הקרימינל הרוסי. ומתברר שאנשי ממשל ורוח ישראלים
הצטרפו לקומבינה, על מנת לזכות בתוספת למשכורת עקב תעודת התואר
האקדמאי שהועמד לרשותם ע"י טאקצ'נקו "זריז הזייפנים".
החבורה המתוחכמת (אלק) הצטיידה אצל אמא רוסיה בחומר גלם (מסקרן
מה? בהמשך יובן),ויצאה למרחבי העולם.
טאקצ'נקו ידידתו אנה, וחברם יורגו גמרו אומר לעשות שינוי
בחייהם, והשינוי החל עם עליתם לרכבת שתובילם לזלצבורג
שבגרמניה.
הנחיתה אצל "היקים" הייתה קלה, הם נאיביים להחריד,
והקומבינטורים החדשים לא היתקשו לבצע עקיצה קטנה בחנות תכשיטים
מזדמנת, לצבור ביטחון ותעוזה. ההצלחה והשלל הקטן דירבנה את
החבורה לנסות ללכת על גדול. משמעו עיר גדולה, חנות גדולה, שלל
גדול. והפעם כתמנון רב זרעות, טאקצ'נקו זריז הידיים השאיר את
אנה חברתו שתעזור ליורגו בהטעיית המוכר, וכך בכניסה אחת יוכלו
לצאת בשלל גדול. מהות התרגיל שהתבצע: הקומבינטורים הגיעו מארץ
מולדתם (רוסיה) עם אבני חן (פשוטות) מלוטשות (זרקונים,מאד
דומים ליהלומים אמיתיים),בעלי משקל של 7-5 ו-10 קארט. והיו
מבקשים מהמוכרים לקנות יהלומים בסדר גודל ומשקל של קארטים
דומה. התצוגה הוכנה על הדלפק בפני הקונה, והנ"ל היה מתבונן
באיכותם דרך "לופה" (זכוכית מגדלת) ועומד את איכות, וניקיונה
של האבן, וכשהיה צריך להחזירה למרבד התצוגה, היה בזריזות מחליף
אבן באבן, והיהלום היה מוחלף בזרקון, באותו משקל ובאותו צורת
ליטוש, את האבן האמיתית היה זורק לפיו בצורה לא מורגשת, ובולע
אותה לקיבתו למשמרת.לאחר כמה גישושי קניה,וביצוע עקיצות אחדות,
החבורה היתה עוזבת את אתר הפעולה ומסתלקת לעיר אחרת. תוך כחודש
ימים, נעמדה המשטרה הגרמנית על רגליה לנוכח הגל הגואה של
גניבות מצד הכנופיה הרוסית הנפשעת, וטמנו להם מלכודות
ומארבים,בכל חנויות התכשיטים היוקרתיות. אך חבורת טאקצ'נקו
זיהתה את החומה הביטחונית שהיתרוממה מולם, וניגשו לתיכנון מכה
רצינית מתחת לחגורת האבטחה. הם הבינו שהחבורה כמו שהיא פועלת
כעת מזוהה, ודרך פעולתה ברורה. ולכן היתבשל הרעיון ש "אנה"
ובמצב סולו, היא שתבצאה את הקומבינה, המכה הבאה.
עוברים כשבועיים ימים, ובפתח חנות התכשיטים המפוארת קארטייה
שנמצאת במלון "ריץ", עוצרת לימוזינה מרצדס 430 מפוארת, וממנה
יורדת גברת בלונדינית שמחזיקה בידה תינוק רך בימים. הנהג שולף
מיד מהתא האחורי את עגלת התינוק, והתינוק שבידיי הבלונדה מוכנס
לעגלת התינוקות. העלמה צועדת בהחלטתיות לעבר חנות התכשיטים
נכנסת פנימה ומוכר פנוי מציע את עזרתו, "שלום" אומרת באנגלית
שבורה "אני מליכטנשטיין, באתי לראות ולקנות יהלומים שמשקלם מעל
15-10קארט, ורוצה לקנות אותם למשפחת הנסיכות". המוכר בחיוך רחב
ניגש לכספת המרכזית והוציא קופסא עם מספר"בריפקות"(מעטפות
לאריזת אבני חן) והוציא אבן, ואבנים נוספות לתצוגה,ואכן
אבנים(יהלומים)יפות ומיוחדות שלאחדים מהם יש שם קטלוגי וערכם
מעל  100.000 $.
"אוי התינוק בוכה" נשמעה יבבה מכיון עגלת התינוק ,נידנוד קטן
של העגלה והשקט חזר על כנו.עוד 2-3 רגעים ושוב בכיו של התינוק
נשמע, נידנוד וחוזר השקט. הבלונדה בעלת עצבי הברזל מוציאה
"לופה" ובוחנת אבן, ואבן נוספת ונעצרת ע"י אבן שעיינה חשקה בו,
ומבקשת את רשות המוכר לצאת עם האבן החוצה לאור השמש, על מנת
לבחון אותה המוכר מאשר את יציאתה, כי הרי עלמת החמד באה עם
עוללה בעגלה והוא נימצא בחנות, יש יותר ביטחון מתינוק המושאר
למשמורת. הגב" אנה יצאה צעד שתיים מחוץ לחנות הרימה עינייה
כלפי מעלה לכיוון האבן, אבל גם הרימה צעדיה ופרחה מין המקום,
ונעלמה כאילו האדמה בלעה אותה. לאחר זמן יתברר שעגלת התינוק
היה משהו מבוים, ובשמיכת התינוק היה מוחבא טייפ רקורדר שבו יש
הקלטה של בכי של תינוק. בצעד מתוחכם נשדדה החנות היוקרתית מתחת
לאפה של המשטרה הגרמנית. חבורת טאקצ'נקו חזרה לאמא רוסיה עם
שלל שאיפשר להם להמשיך ולקרוע את בתי המרזח של מוסקווה,עד
אחרית ימיהם.