אילו הייתי ציירת,
היית בשביל ציור ענקי,
בחלקו צבעי מים חצי- שקופים,
שבעדם ניתן לראות את הבד,
בחלקו צבעי אקריליק מבהיקים שאוטמים את כל החוטים,
אפילו את המסגרת.
צבעים עזים הייתי צובעת אותך- כחול ואדום וירוק
וגם פסטלים הייתי משלבת, של הרוגע האיטי,
של החום הביתי-
אפילו ורוד היה שם, של סומק לחיים נלהב-
פורץ לפנים עייפות כמו שינוי פתאומי בשגרה עצבנית.
תכלת של תמימות ילדים, זיכרון עמום וחששן,
שחור של תהום הנשייה המצפה ללא לאות,
לבן של זכות וטוהר המחשבה,
צהוב של פשטות הפרחים,
אדום כהה עמוק של נפש אהבה בטוחה.
והציור שלי היה מבולגן-
קווים ישרים וחותכים של וודאות,
כתמים לא ברורים- שלוליות רגשות,
נקודות מבהיקות של צחוק פתאומי,
קווקוים קטועים- פינות, זוויות,
של פחד מריב או דמעות.

את הציור שלי אי- אפשר לקנות,
לא אציג אותו באף גלריה.
כל הכסף שבעולם יחוויר לעומת עוצמתו
של הציור שלי.                               20.1.01