תלתלייך הם מסתור לי,
שם אחביא שגעונותיי,
שם אסתיר מבוכה.
כשיעטפו אותי ברכות מקבלת,
אשן לבטח ולעד לא תצליחי
לסרק שערך המבורך,
לסלק אותי לשם כך.

עיקול שפתך בצחוקך מחמיא לי,
ידעתי כי לי את צוחקת.
לובן שינייך הבוהק לי,
לעוד מרמז,
לשמחה של אחדות.
את צעדי אחרוט בקמטי צחוקך
על פנייך הנאות
ועיצובי הייחודי יינתן לא- לי.

ברק עינייך עת דברך על אהובה אחרת-
צובט בנשמתי.
אך יודעת אני, כי לי ולה-
יש "בשותף"
את הצורך הזה לזכות בך,
אולי אף
לנצח, כי את לי אני
ולה את- את.                    


  20.1.01