בשיחים שמאחורי המגרש כדורגל של הבית-ספר שלנו מצאו איש בלי
ראש. אני אומר 'מצאו'  כאילו שזה היה איזה מליון אנשים,  אבל
זה בעצם רק בן דוד שלי, גלעד, שבטעות עף לו הכדור לשיחים. והוא
גם אמר לי שהאיש הזה, זה הדבר הכי מגעיל שראה בחיים. כי הכדור
נפל בדיוק איפה שהיה צריך להיות הראש שלו, ושהוא התכופף להרים
אותו, רצה לו על היד פתאום מין לטאה רטובה כזאת שיצאה להוא
מתוך החור של הצוואר. זה היה כזה מגעיל שאחר-כך הוא היה צריך
לשטוף את הידיים בברזיה איזה חצי שעה, ואפילו אחרי זה נשאר לו
מין ריח כזה של אוכל מקולקל מהידיים.
המשטרה אמרה בטלויזיה שזה רצח. והאמת? לא צריך להיות קולמבו
בשביל לעלות על זה. בנאדם לא נהיה בלי ראש מסרטן. אבל חוץ מזה
שזה רצח, המשטרה לא ידעה להגיד כלום - אם זה פלילי או חבלני או
הדבר השלישי הזה שתמיד אומרים בחדשות. וחוץ מזה, אמר, הנציג של
המשטרה, יש דבר נוסף שהיחידה לפשעים לא הצליחה לגלות, וזה את
הראש. אחת התאוריות, הם אומרים, שהרצח היה בכלל במקום אחר,
ובדרך, כשהעבירו את האיש שמת, איבדו לו את הראש. וזה תאוריה
שנשמעת אפילו בסדר, אבל אני וגלעד יודעים שהיא לא נכונה. כי
שגלעד מצא אותו בשיחים, הראש עוד היה שם. לא ממש מחובר, אבל
בסביבה. רק שעד שהמשטרה הספיקה להגיע, צורי, שבדיוק שיחק עם בן
דודי שלי כדורסל, וצחק עליו על זה שהוא רוחץ ידיים כמו איזה
נקבה בבירזיה בגלל קצת דם ולטאה, פשוט תפס את הראש מהשערות
והתחפף משם. האמת היא שגלעד לא ממש ראה אותו עושה את זה, אבל
הוא בטוח שזה מה שהיה. אבל ליתר ביטחון הוא לא סיפר על זה כלום
למשטרה, שאם זה באמת צורי, שהוא לא יאכל מכות אחר-כך.
גלעד אמר שלראש היו גבות מחוברות ומין שקע כזה בסנטר כמו של
השחקן הזה מ'גשם שחור', ושהעיניים שלו היו סגורות כשראה אותן,
שזה מזל גדול, כי אם מישהו בלי גוף תוקע בך מבט כזה של מת, אתה
יכול, בליינד, על המקום, לחרבן במכנסיים. והדבר האחרון שבנאדם
רוצה לעשות ליד צורי זה לחרבן במכנסים. כי אם צורי רואה את זה,
תוך חמש שניות כל הבית-ספר יודע, כולל הבנות.
גלעד גדול ממני בשנה, והוא אחד הילדים היחידים בחטיבה שיש לו
חברה קבועה, עינת, לא מהבית ספר שלנו, מ'הגבעה'. ולא שהם
מזדיינים או משהו, אבל בכל-אופן גם התחככויות זה לא איזה דבר
שהולך ברגל. אני הייתי מת שתהיה לי אחת שנראה חצי ממנה שתיתן
לי לגעת קצת, אפילו אם זה דרך בגדים. וגלעד אומר שאם היא
מחזיקה ממנו על משהו, זה על זה שהוא יודע לדאוג לעצמו, בגלל
שתמיד היה מפלח אותה לבריכת המכביה ודברים כאלה, ושאם, נניח,
היה מחרבן, והיא היתה יודעת, תוך שניה היתה עוזבת אותו. אז זה
באמת מזל. ואני רק חושב לעצמי, שאיזה חתיכת מגעיל הצורי הזה,
שהוא גונב לבנאדם שהוא לא מכיר את הראש כאילו זה איזה שוקו
שהוא מפלח מהמכולת. שזה די גועלי, כי אם, נניח, היה לבנאדם הזה
ילד, אז לא מספיק שהוא צריך לראות איך קוברים את אבא שלו, הוא
גם צריך לחשוב על הראש שמסתובב לו מי יודע איפה, וכל מיני
ילדים משחקים איתו סטאנגה, או משתמשים בו בתור מאפרה. ושפגשנו
את צורי ב'שווארמה שמש' גם אמרתי לו את זה, בלי לפחד. אמרתי לו
'אתה חושב שאתה מצחיק. אבל אם זה היה אבא שלך שהיו גונבים לו
את הראש זה לא היה מצחיק אותך בכלל.' וצורי, שהיה באמצע הביס,
הרים אלי את העיניים ואמר 'מרגיש גיבור, הא, שוסטק? למה
הבן-דוד הכדורסלן שלך כאן לידך. אבל אפילו הוא יודע, שאם תהיו
כאן שאני גומר את הפיתה, כל המטר שמונים ואמו שלו לא יעזרו
כלום, ואני מחרא לשניכם את הצורה.' וגלעד אמר לצורי 'מה אתה
מתנפח? כולה, רני אמר מה הוא חושב.' וצורי לא התייחס אליו
בכלל, רק התכופף אלי עם הפיתה ואמר לי שאני אשמור על הפה שלי,
אחרת הוא לא יודע מה. אני וגלעד הלכנו משם, ואני לא סיפרתי
כלום. והאיש בלי הראש, אף-פעם לא הצליחו לגלות מיהו. לפי הזין
שלו המשטרה אמרה שזה בטח גוי. אבל אף-אחד לא יכול היה להגיד מי
עשה את זה ולמה. אבא שלי אומר שפעם בישראל אישה היתה יכולה
ללכת ברחוב לבד באמצע הלילה בלי לפחד מכלום, חוץ מערבים. והיום
זה כבר נהיה כמו אמריקה - אנשים שמעשנים סמים וגופות בלי ראש
בחצר של בית-ספר, ואף-אחד לא מתרגש מזה אפילו, יום אחד זה
בעיתון ויום אחרי זה כבר אף-אחד לא זוכר מזה כלום. ואמא, שתמיד
מנסה להרגיע, אמרה לו שאולי כולם בכל זאת טועים וההוא בלי הראש
סתם התאבד או נפל בחושך, ואיזה חיה באה ולקחה לו את הראש.
כשאבא דיבר על זה, חשבתי לרגע להגיד לו על צורי, אבל אז נזכרתי
איך גלעד שיקשק ממנו, ואמרתי לעצמי, בשביל מה? אם הוא גוי אז
בטח אין לו ילדים, וגם אם כן אז הם לא יודעים שהוא מת בכלל, כי
הם בארץ אחרת. ואז אם אני אגיד על צורי, אני סתם גם אוכל מכות
וגם אבאס איזה ילדים שגרים בגרמניה או באמריקה וחושבים שאבא
שלהם עושה עכשיו חיים משוגעים באיזה ארץ רחוקה.
אחרי החופש הגדול עליתי לט' והחברה של גלעד כבר התחילה לתת לו,
צורי הפסיק ללמוד והתחיל לעבוד בחניון של ה'היפר-כל', ואני,
נהייתה לי גם חברה, שלא נתנה לי כלום, בקושי לנשק אותה. קראו
לה מירב, והיו לה העיניים הכי ירוקות שראיתם בחיים שלכם,
ושפתיים שתמיד נראו רטובות, ושקע באמצע בסנטר, כמו מין חור
כזה, בדיוק כמו שגלעד אמר לי שהיה לאיש הזה בלי הראש.