כשהגעתי לדלת הכניסה, בדרכי להתניע את המכונית, ראיתי אותו.
הוא שכב בתוך שלולית ענקית של דם שנכנסה כבר אל תוך מתחם
ה"כניסה" של הבנין, הזכוכית בתחתית דלת הכניסה הייתה שבורה,
ונמלים החלו לעלות על פניו ולאכול את עיניו כאילו היו לאפה
מקולקלת שמישהו זרק על המדרכה ביום דביק ולח, בדיוק כמו היום.
כאשר התמקדתי בפניו קצת יותר נחרדתי לגלות שזהו חברי הטוב,
גלעד, אשר קבע להיפגש איתי אתמול בערב ולא התנצל אפילו על כך
שלא הגיע. ראיתי כמה שברי זכוכית תקועים לו עמוק בתוך הפנים,
חלקם אף ייצרו חתכים עמוקים במיוחד שמתוכם ייצאו כמה איברים
חיוניים. הפה שלו היה פתוח, כנראה בגלל שצרח כאשר הדלת פגעה
בו. אחרי כמה דקות של התבוננות ממושכת הגיעו כמה מחתולי השכונה
והחלו ללקק את הדם שכמעט והגיע עד לנעליי, ובו ברגע זינקתי אל
עבר הצד השני של גופתו והצלחתי גם להימלט משלולית הדם שהלכה
וגדלה וגם להבריח את החתולים.
השתהיתי קצת על פרק ידו של חברי ונוכחתי לדעת ששלולית הדם (עד
כמה שהדבר היה מוזר בעיניי) לא הגיעה עד למעבר לכתפיו, עדיין.

במכונית חשבתי שכדאי להתקשר למשטרה, אבל אז אמרתי לעצמי שבטח
יאשימו אותי בזה, ואני לא צריך צרות היום.

מניאק, כמה זמן חיכיתי לו ככה סתם בבית.