"אני צריכה אותך" אני אומרת, אחרי יום קשה במיוחד. ואתה מלטף
לי את הראש ואומר בקול עייף "לא עכשיו, טלי, לא עכשיו". ואני
מרכינה את הראש בכניעה וכובשת את הרצון לתקן אותך, "טל, לא
טלי, רק טל", ובמקום זה הולכת למטבח להמליח לך את הסלט בדמעות
שלי.
אתה יושב לך כהרגלך על יד השולחן בפינת האוכל, מעיין בעוד ספר
שלדברייך רק ישעמם אותי, ומחכה שאתנהג כרעיה למופת ואגיש לך את
ארוחתך.
ואני משתדלת להכנס לתפקיד באותה התלהבות של שחקן בערב הבכורה;
לטגן לך חביתה מלאה באהבה, ולא בשמן זול, לחתוך סלט דק-דק כמו
של הערבים שאתה כל כך שונא, ולמרוח לך שכבה עבה של גבינה על
הלחם. להגיש לשולחן בשקט, שחס וחלילה לא תופרע בשעת הקריאה,
וללכת לשבת בסלון, לצפות בטלויזיה בלי סאונד.
"בואי שבי לידי, טלינקה" אתה קורא לי לאחר שאתה מסיים, ואני
כהרגלי מצייתת וקמה מן הספה בחופזה. "נו, אז איך עבר עליך
היום?" אתה שואל, וממשיך עוד לפני שאני משיבה "איזה יום ארוך
היה לי, את לא מאמינה." ואני שותקת, מסתגלת לתפקיד החדש שאתה
מעוניין שאמלא עבורך, רק אוזן קשבת, מקשיבה ומדי פעם מהנהנת.
ואתה מספר לי, על הא ועל דה, ואני לובשת מסכה של הבנה. מזל
שלמדתי משחק שנים, אני חושבת, כנראה שהכל באמת לטובה, הרי אם
לא הייתי לומדת, היית ודאי מגלה שאינני טובה אפילו כרעיה.
כשאתה מסיים עם הסיפורים אתה קם מן השולחן, משאיר את הכלים
המלוכלכים עבורי. אני מרימה אותם והולכת לשטוף במטבח, בשקט,
תמיד בשקט.
בימים האחרונים אני חושבת הרבה על התקופה שרק הכרנו, מנסה
להבין, אולי זה היה ככה מהתחלה? אני בדיוק סיימתי את לימודי
המשחק, כולם אמרו שאני הדבר הבא ושכישרון כמוני כבר מזמן לא
ראו.
ממש מימשתי את הפוטנציאל שלי, לא?! אתה בדיוק סיימת תואר שני
באיזה מקצוע יוקרתי וקיבלת משרת מרצה לשנת הלימודים הבאה בעבר
השני של העולם. נסעתי איתך, עזבתי הכל מאחור, לחינם.
למה בכלל רצית אותי? לפעמים אני חושבת שהייתי רק הישג נוסף
להתפאר בו כמו הפרסים שאתה זוכה בהם. אני זוכרת את כל הארוחות
הרשמיות שלקחת אותי אליהן, מציג אותי בפני החברים החכמים שלך
בתור האשה היפה שלך. זה כל מה שהייתי בשבילך, כבר אז, תכשיט
ותו לא?
עכשיו אתה כבר לא מציע לי לבוא איתך, כל שאר המרצים כבר רכשו
להן מאהבות צעירות ומרשימות ואני נראית זקנה לעומתן. אני
יודעת, אתה לא צריך להגיד, יש דברים שאפילו אני מבינה לבד.
אתה נכנס להתקלח וגומר כהרגלך את כל המים החמים, ואז אתה יוצא
ומתהלך רטוב עד לחדר השינה, יודע שאני אבוא עוד מעט עם הסמרטוט
ואנגב את הצעדים הרטובים. פעם לא היה אכפת לי לעשות את כל זה,
אהבתי.
בלילה, אחרי שאתה מסיים לקרוא את המאמר שכתבת ולטפוח לעצמך על
השכם על הכתיבה הרהוטה ועל התוכן המבריק, אתה מכבה את המנורה
הקטנה ומטלטל אותי כדי שאתעורר.
"טלינקה, יום חמישי היום" אתה לוחש לי, כתחליף למילות אהבה,
ואני כבר מאומנת, מקלפת מעלי את הבגדים ונותנת לך לבעול אותי.
הגוף שלך כל כך כבד, ואני נמחצת בניסיונותי לשתף פעולה. פעם
עוד דאגתי לזייף אורגזמות, עד שהבנתי שההנאה שלי בכלל לא משנה
לך.
אתה גומר, נותן לי נשיקה קטנה, וישר נרדם, ואני קמה כואבת
למקלחת לשטוף אותך ממני.
פעם אהבתי אותך.