זה מכבר אני נוהג לי
לחייך אל העולם
חיוכים, בחזרה גם
ניבטים מפני כולם
אז אתהה לי, מי מהם אף
שם ליבו אל העניין,
ששפתיי מעט תפוחות הן
ושיניי - אדום-לבן
לשוני בפנימשוטטת
מתחככת, מרגישה
יש צלקת על צלקת
זיכרון נטול תחושה
והלסת מתהדקת
מבתקת בבשר
במכרה כאב ורוגע
וגם רגש מיוסר
בחיוך נשוך שפתיים
מחייך אל העולם
אל תוכי אני גומע
קורט של רוק מהול בדם.
-----------------------------
(-) יוני, 2003 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.