פרקי אצבעותיי מדממים.
כפות רגלי שואלות סימנים בחול
אצבעות קטנות- קטנות שוקעות לאט-
מותירות מורשתי להיסחף בגלי הרוח הקלים,
אם לא זהותי על סביבתי-
הריני תלויה במאווי עונת המעבר-
לתשוקותיה הסוחפות אותי לגאות החולית.
צוואתי כתובה-
טיפות דם כהות מטפטפות מעיניי-
להיספג בשקעי עקבי בשביל.
אולי יעבור עובר- אורח בכפרי,
בשבילי ביתי ההזוי,
יהלך בעקבותיי ויקרא-
את עצמי השנויה במחלוקת.
חיוורות שפתיי הרועדות
מסגירה את חולשתי,
את השקר של היותי
במסגרת קבועה, עתיקה.
עליי לאכול,
אך איני מעכלת
. .את עומק העצב
. .את רוגע הייאוש
. .את טירוף היורשת
. .את שאלת שייכות
מקיאה מתוכי
כל סימן של תקווה-
שהרי אין בי אף אח
או צחוק למזכרת
מילדות נהדרת
ילדתי בעצב
נערה חסרת- כל
עשירה לתפארת.
סימנים כחולים ערפיליים
נחלשים- נמרחים על הדף.
כתמי דיו ירקרקים
מבהיקים על עורי,
שריטות מדממות
יוצרות אגמים בשקעי צווארי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.