מגדל של קוביות ניצב מול עיניי.
כשנולדתי, נוספה קובייה.
כשהתחלתי לדבר, גם כן.
כשהלכתי, נוספה קובייה.
כשצעקתי, גם כן.
כשבכיתי, נוספה קובייה.
כשלמדתי, גם כן.
כשנהנתי, נוספה קובייה.
כשסבלתי, גם כן.
כשטעיתי, נוספה קובייה.
כשצדקתי, גם כן.
כשנעמדתי, נוספה קובייה.
וכך זה נעצר, כן.
מגדל של קוביות ניצב מול עיניי,
ומתפרק לאט לאט,
קובייה קובייה.
כל פעם שדבר קורה,
הוא מפחית קובייה.
ואני איתו,
נעלמת.
לאט לאט,
גם כן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.