הפעם אני רוצה לשים את הקלפים על השולחן אז תפנו קצת מקום.
חבר'ה אני בעד. באמת ואני גם אפילו חושב שזה דבר חיובי, אני לא
סתם בעד. אני יודע שמגיע לכם לדעת על מה לעזאזל אני מדבר ובמה
אני תומך. אני גם אגיד לכם, עוד מעט. קודם אני אפתח בהרצאה
קטנה, משהו על ימי הביניים? גם וגם על תקופות יותר חשוכות.
היום לדוגמא. היום חשוך? האמת שכן, שעת לילה מאוחרת בחוץ ועל
מה אני מקשקש? אז ככה. ניסינו, כלומר ההיסטוריה ניסתה ואנחנו
במקרה היינו שם, כל מיני שיטות של שלטון. מה לא היה לנו, מה?
היו מלכים שאמרו המדינה זה אני והיתה לנו מרי אחת שלא חשבה על
הקלוריות של העוגות. היו דיקטטורות מטורפות שרצחו המונים. חצי
עולם נהיה קיבוץ והדגל האדום לא הגיע מבלומפילד. אם שם חשבו מה
הפרט חייב לעשות בשביל הכלל אז הגיעה הגישה המנוגדת, מה יכול
הכלל לעשות בשביל הפרט. הפעם, אמרו, יש לך זכויות. עכשיו תחת
כנפי הנשר הגדול והדוד עם הכובע הטיפשי אנחנו מנסים להשליט
דמוקרטיה בכח הזרוע. וזה אמור לצרום באוזן. אבל לא בזה אני
רוצה לשתף אתכם היום, למרות שגם על זה אני יכול להמציא לעצמי
תעסוקה. נדבר עלינו, הפעם ולשם שינוי. הדמוקרטית מדינתו? תאמרו
דמוקרטית. יש בחירות ויש בלאגן ומרוב דמוקרטיה חצי מאיתנו
הולכים אחורה אפילו כשהמדרגות הנעות עולות ועולות. אצמצם
בשבילכם את טווח הפגיעה אפילו עוד יותר. בואו הצטרפו אלי מסביב
לשולחן, הניפו ידיים כי אני הולך לדבר על חופש. חופש, רבותיי,
חופש. להיות עם חופשי בארצנו ולצעוק כמה שבא לנו (אם זה לא
מפריע לשכנים) שאנחנו מלכים, אלוהים ואפילו כלבלבים אם זה מה
שעושה לכם את זה. הרי על זה בנויה הדמוקרטיה, לא? חופש הדעת,
חופש הביטוי... חופש! אז ישבתי אתמול, חבריי, בדירתי שמול הים
התיכון הזה וככה עם שתי רגליים מורמות גבוה מדי על אדן החלון
תהיתי לעצמי. מה זה בעצם אומר החופש הזה? באמת מותר לי לעשות
מה שנראה לי לנכון? להדליק ג'וינט, עכשיו, ברגע זה, אני יכול?
למה לא? זה הרי לא פוגע באף אחד, זה ביתי שלי, ואני אזרח של
מדינה דמוקרטית. אני אפילו, כן כן תתפלאו, הייתי מאותם
פרייארים שהלכו להצביע. הצבעתי עלה ירוק, גלגלו לי את הפתק
ומישהו אחר מרחף עכשיו על הקול שלי. אבל הצבעתי. מימשתי את
זכותי אז למה אני לא יכול גם למשש את הדמוקרטיה באצבעות בתור
איזה ג'וינט נחמד? כאן, ממש ברגע זה, נרדמו לי הרגליים ונתקעו
על אדן החלון. הכרה מוזרה חילחלה אל תוך מוחי, וכן בגלל שלפי
החוק אני לא יכול למלא את מוחי בעשן מתקתק, אז גם הבנתי את
ההכרה והתחלחלתי יחד איתה. מישהו באותו משטר "דמוקרטי" שלנו
מנסה למנוע ממני מאיזושהי סיבה לא מובנת לנצל את זכויותי.
התהלכתי בחדרי (די בצליעה, אתם זוכרים... הרגליים..) במבט של
שרלוק הולמס וחיפשתי עקבות. מצאתי עקבות אבל כאלה שלא ממש
קשורות לנושא אבל אמרתי ננסה והלכתי בעקבותם. עוד אני הולך,
יצאתי את ביתי והעקבות ממשיכות ואני כמו כלב מחונך, אתם
יודעים, אחריהם. ואני צועד עקב בצד אגודל אחרי עקבות, כמו שביל
פירורי לחם נעלם וכמו עמי ותמי גם אותי עוצר שוטר. הלו, בחור
(בטון מאיים) לאן זה? יש כמה דרכיי פעולה כשאתה פוגש שוטר, יצא
לי לנסות את כולם (אינדיקציה על כמה פעמים שמעתי את ההלו בחור
הזה) ואף אחת מהם לא ממש עוזרת. כי במדינה דמוקרטית כמו במדינה
דמוקרטית אין לך זכות ללכת בערב לטייל אלא אם כן אתה צועד ישר,
בשמאל ימין שמאל, מנקודה א' ל- ב'. ת'כלס אם שוטר היה עוצר
אותך בערב באדיבות ומדבר יפה אולי אפילו הייתי מחפש ניידות
ברחוב. מי לא רוצה שיחה ידידותית עם שוטר נחמד? אבל במדינה
כזאת שבה השוטרים (לא כולם) מעדיפים לעצור בחור עם שיער ארוך
מאשר לחפש את ההוא עם משקל העודף אז אתה גם יכול להבין איך זה
שמאוד מעניין אותם מה אתה עושה כשאתה לבד בבית. והעקבות?
הובילו לניידת. ומתי העולם יהיה טוב יותר? אני לא יודע, אבל
אני יכול לשער די בוודאות, שהוא ישתפר אפילו בקצת כשלאנשים
יהיו זכויות על עצמם ולא סתם זכויות על הנייר. ואני מדבר על
נייר גלגול. אני לא סטלן, באמת שלא, לפחות לא במשרה מלאה אבל
אני מבין דבר אחד פשוט. כנראה שבעולם ממוסד יש פחד מדברים שאין
להם עליהם שליטה. אבל עם דיברו על דמוקרטיה אז דיברו גם על
זכות אחד אלמנטרי ווטסון, וזה שכל עוד אני לא פוגע באף אחד אחר
זכותי המלאה לעשות ככול העולה על רוחי. אפילו לעשן ג'וינט
ואפילו בבקבוק. עד אז אל תקרא לי מותק ואני לא אקרא לך
דמוקרטיה. ולא אכפת לי אם זה לא משנה למישהו שם בחוץ כי כשהוא
יבין שהאח הגדול בשם הדמוקרטיה נכנס לו לתחתונים אז, באותו
רגע, אני אצחק צחוק מריר ואגיד זוכרים אותי? אמרתי לכם. אז בעד
מה אני? בתור צעד ראשון אני בעד זכותי להחלטה אישית על עצמי.
כן, אני בעד ליגליזציה, אין דרך אחרת. |