אני סולח לה
על כל רגע שאותי מפקירה
רק בגין השעות המייחדות
של מפגש הגופות
אשר את הדעת מטריפות
וכל הזמן יש חשק לעוד.

מחנה רכבה - מתקרבת לעברי
ומחייכת חיוך קטן, מתוק וחושני,
זיק אור שובב בעיניים נידלק,
שוכחים הכל - מתמקדים במיוחד.

נכנסים לחדר שהוזמן -
עוד רגע ונאהב.
היא נושקת לי קלות -
שפתותיה על שפתיי מרפרפות.
גופותינו בלהט מתחככים -
פורקים מתח הגעגועים.
לאיבר זכרותי אין שום בעיה
להגיע חיש קל לזיקפה מלאה
והיא מסתערת ומלקקת,
קלות אף נושכת,
ואני כחולם מבקש תשוקותיי לעצור
כי הכלל לענג ורק אח"כ לגמור.
מאידך, חלף זמן רב מהפגישה הקודמת
והיא באברי מטפלת כמו קוסמת
ופתאם מאבד השליטה ורואה את פיה מנגבת,
מביטה עלי ורק מחייכת.

זו האישה הממכרת,
זו האישה המתמסרת,
זו האישה שדורשת
אך נהנית כאשר נותנת.
זו האישה האמיתית
שמגופך תדע להפיק
את המייטב שבך
להנאתה כמו להנאתך.
זו האישה שבלבי
ולה אמסור את גופי.

21/10/01 ©