שמי שלו אתם בוודאי חושבים שם מוזר לבחורה אבל זה לא נכון,
קיבלתי את השם הזה בגלל אבא שלי הוא נרפא ממחלה שבוע אחרי
שנולדתי, הייתי בשבילו מעין נס הוא תמיד קרא לי המלאך שלו שנפל
משמיים לשמור עליו,ואני שלו רק שלו. השם המלא שלי הוא נס שלו
ככה זה בתעודת זהות באמת רוצים לראות.
אבא שלי אוהב אותי הכי בעולם ואולי זה נשמע כמו ילדה מפונקת
אבל זה נכון אני בת יחידה אימא שלי לא יכלה להביא יותר ילדים
לעולם אז פונקתי כמה שיותר. אני בת 24 ואני לומדת עיצוב פנים
כמו אבא שלי, פעם ידיד שלי אמר לי "שלו את יודעת אני לא חושב
שראיתי יופי כמו שלך בכול העולם את בטוחה שנולדת בעולם הזה כל
מה שאת עושה גורם לטוב" אמרתי לו, לא לפתוח פה לשטן כי מי יודע
מה יקרה.
יום אחד ישבתי בבית וקראתי ספר כשלפתע הכול זז בבית שלי בהפתעה
כמו רעידת אדמה למרות שזה לא הגיוני כי אין בישראל את האפשרות
הזו. אתם מבינים אני גרה במרכז העיר וכל רעש הכי קטן יכול
להשפיע לי על הבית, אבא שלי אמור לבוא לת"א בשביל לארגן מסיבת
הפתעה לאימא שלי ליום הולדת חמישים שלה. אז שמעתי רעש מוזר לא
ידעתי מה לחושב פחדתי שאולי משהו קרה לאבא שלי אז צלצלתי אליו
אבל הטלפון לא היה זמין אמרתי לעצמי :"שלו תירגעי בטח הוא לא
יצא מהבית עדיין והוא בסדר והוא יצלצל כשהוא יגיע", העולם עצר
לשניה הזמן זז לאט אני הולכת לאט כמו "במטריקס" אני הולכת לחדר
אבל באמת רצה מתלבשת מהר נועלת נעלים והגעתי למרכז העיר נעצרתי
כמעט התעלפתי ראיתי דברים שאני בדרך כלל רואה שניה בטלוויזה
ומחליפה כי אני לא מסוגלת זה מלחיץ אותי. כל יום קורה משהו
בארץ שמשגע את המדינה. הלכתי בין ההריסות של האוטובוס שהתפוצץ
החלונות שלו היו שבורים אמרתי לעצמי טוב שלא מראים הכול
בטלוויזה ואז ראיתי את האוטו של אבא שלי וואן חומה גדולה כזו
שהיינו תמיד נוסעים עם המכונית לטיולים משפחתיים רק אני אבא
שלי אימא והכלבה שלי שחרור התחילו לעלות לי זיכרונות מהטיול
האחרון שלנו, התקרבתי לאוטו שלנו ולא ראיתי אותו את האבא
המקסים שלי שהי לוקח אותי לבית הספר בטוסטוס שהיה מתקלקל פעם
בחודש, אותו הטוסטוס שאבא שלי הביא לי במתנה ליום הולדת 16
והוא לא התקלקל מאז. רצתי בין האנשים בציפייה למצוא את אבא שלי
יושב שם או עוזר כמו שהוא היה עושה אם זה היה המצב אחר, כל פעם
שחשבתי שראיתי את אבא שלי זה היה מישהו אחר פצוע אז עזרתי, הרי
בסופו של דבר אני בן אדם. רציתי לבכות באותה שניה לא מצאתי את
אבא שלי הלב שלי דפק במהירות לא אמיתית לא ידעתי מה לחשוב
אפילו (פשוט אחרי שנולדתי אבא שלי לא היה יותר חולה בחיים שלו
כי אני הייתי כמו מתנה בשבילו כמו מלאך שנפל מהשמיים "הנס
שלו") רצתי בין האנשים חיפשתי את אבא שלי שאלתי את התושבים אבל
הם התעלמו ממני היו עסוקים ואז ראיתי שקיות של המתים לא היה לי
לב לשאול את האנשים אם אחד מהם הוא אבא שלי אפילו לא יכלתי
לחשוב על זה, זזתי הצידה והתחלתי לבכות ואז ראיתי בצד עומדת
ילדה ולא זזה ביד שלה היא החזיקה בובה היא עמדה בהלם לא בכתה
ולא זזה, שאלתי אותה איפה אימא שלה ואם היא נפצעה אבל היא לא
ענתה לי ואז מבלי לחשוב התקרבתי אליה והרמתי אותה על הידיים
ורצתי לחפש מישהו שיעזור לי רצתי אל החובש הכי קרוב שהיה שם
עמד מולי בחור עם שיער חום בערך בן 27 עיניים חומות טובות כאלה
ידעתי שהוא לא ינפנף אותי ולא יהיה אדיש כמו כולם ניגשתי אליו
ואמרתי: "סליחה הילדה הזו איבדה את אימא שלה היא קצת בהלם אתה
יכול לקחת אותה אני צריכה לחפש את אבא שלי". החובש ניסה לקחת
את הילדה מהידיים שלי אבל היא לא הרפתה היא לא נתנה לו לקחת
אותי, הוא שאל אם אני מכירה את הילדה הזו אמרתי לו "לא היא
עמדה בצד בזמן שחיפשתי את אבא שלי פשוט הוא היה בדרך אלי כשקרה
האסון והמכונית שלו כאן ואני לא מוצאת אותו". החובש היפה
הציעה שאני אסע אם הילדה לבית החולים ואולי אני אמצא את אבא
שלי שם הסכמתי ונכנסתי עם הילדה לתוך האמבולנס. הילדה חיבקה
אותי חזק, ולא הרפתה. כשהגענו לבית החולים הרופאים ניסו לקחת
אותה ממני אבל הילדה לא הסכימה אז נכנסתי ביחד אתה הסברתי לה
שחייבים לטפל בה ואני אעמוד פה ואשמור לה על הבובה היא הסכימה
השתחררה ממני והחזקתי את היד שלה. המשכתי להחזיק אותה וכל כך
רציתי לחפש את אבא שלי ואז החובש היפה עבר קראתי לו הוא ניגש
אלי אמר ששמו מור אמרתי לו את שמי הוא חייך, ושאל אם אני רוצה
שהוא יחפש את אבא שלי בזמן שאני עם הילדה חייכתי ואמרתי לו את
השם של אבי ואיל נראה הוא הלך ואני המשכתי להחזיק את היד של
הילדה.
וככה אני יושבת ליד הילדה בשמך שעה בערך ואין תשובה מהחובש
היפה כבר התחלתי לחשוש שאולי הוא מצא את אבא שלי ומפחד לספר
לי, אחרי שהילדה נרגעה קצת היא אמרה לי את הגיל שלה את שמה
שהוא מורל ואת השם של אימא בשביל שיהיה קל למצוא את אימא שלה
אמרתי לה "מורל אני אנסה למצוא את אימא שלך אבל בשביל זה אני
צריכה ללכת לחפש אותה אז תנמנמי בנתיים ואני תכף אחזור" היא
הסתכלה עלי ונרדמה לאט בטח בגלל התרופות. יצאתי מחדר והסתובבתי
בבית החולים ואז נזכרתי ששכחתי לצלצל לאימא שלי כשהסתכלתי
בפלאפון שלי ראיתי ששכחתי להדליק אותו מהלחץ כשפתחתי אותו
ראיתי שיש לי 4 שיחות שלא נענו כולם היו מאימא שלי צלצלתי אליה
היא ענתה מיד כנראה ישבה וחיכתה היא שאלה אותי עם הכול בסדר כי
אני גרה באזור, לא רציתי לספר לה שאני מחפשת את אבא בבית
החולים אז אמרתי לה שאני בבית, היא אמרה שהיא לא שמעה מאבא
"הוא יצא מהבית בסביבות 9 אני מקווה שכלום לא קרה לו", סיימתי
את השיחה אמרתי לה שאני אחזור אליה אני אנסה לצלצל לאבא. ניסתי
לצלצל אליו עוד כמה פעמים והוא לא ענה התחלתי להשתגע הגעתי
למודיעין ושאלתי בקבלה אם אולי הגיע אדם בשם משה גורן אמרו לי
שהוא הגיע במצב קשה והוא בקומה, נשברתי התחלתי לבכות לא יכלתי
להחזיק יותר את הדמעות אפילו שהחובש היפה הגיע אלי הוא ניגש
לי חיבק אותי ונתן לי כוס מים להירגע ואמר: "אני מקווה שהכול
בסדר אתו,עם שם כמו שלך לא יכול היות שקה לו משהו רע", אמרתי
לו שהוא בקומה ולא נותנים לי להיכנס אליו כי עדיין מטפלים בו
מור החובש אמר שהוא יארגן שאני אכנס הוא אמר שהוא יחזור אלי עם
תשובה עוד מעט בנתיים צלצלתי לאימא שלי אמרתי לה שאבא בבית
החולים היא אמרה שהיא מיד תגיע לבית החולים. אחרי שהחובש החמוד
משך בחוטים יכלתי להיכנס אליו הוא שכב במיטה הוא ניראה רגוע כל
כך התיישבתי לידו ובכיתי לא רציתי שימות,לא רציתי אימא שלי
הגיעה אחרי חצי שעה שישבתי שם והתחבקנו, באותו רגע כל כך רציתי
סיגריה למרות שהפסקתי לעשן לפני חצי שנה לא יכלתי לראות אותו
ככה מבלי לעשות כלום, פלאשים מהעבר קפצו לי מול העיניים, איך
אבא שלי לימד אותי לרכב על אופנים ואיך הוא לימד אותי לרכב על
אופנוע, איך הוא קנה לי את הקסדה החדשה אחרי שהוא הביא לי את
הטוסטוס הישן שהוא ישב ותיקן אותו בצורה מושלמת בשביל שלא
יתקלקל כמו תמיד.
יצאתי מהחדר הייתי צריכה אוויר יצאתי החוצה ראיתי את מור מעשן
סיגריה ניגשתי אליו הוא הציע לי אחת ולקחתי אחת, "את יודעת
מצאו את האימא של הילדה שאספת היא רוצה להודות לך אישית הצלת
את הילדה שלה את ממש מלאך" הסמקתי סיפרתי לו שכל השם שלי הוא
נס שלו הוא חייך ואמר: "אני יודע שזה לא הזמן אבל אימא שלי
אמרה לי אף פעם אל תשאיר דברים לסוף אבל רציתי לדעת אם את רוצה
להיות הנס שלי גם?" חייכתי ואמרתי לו: " ברגע שהכול יהיה בסדר
עם אבא שלי אני אשמח החלפנו טלפונים וישבתי איתו עוד קצת
ודיברנו הוא סיפר לי הוא לומד רפואה וזה שהוא חובש זה בנתיים
אמרתי לו שאני אמשיך לדבר איתו אבל אני רוצה להראות מה שלום
הילדה הוא חייך והמשיך לשבת מחוץ לבית החולים. בתוך החדר של
הילדה עמד כתב של ערוץ שתים הוא רצה לעשות עלי כתבה כי אני ממש
גיבורה והצלתי את החיים של הילדה הזו אמרתי שאני אשמח אבל לא
עכשיו כי אבא שלי גם פה ואני רוצה לראות מה קורה איתו, אימא
של הילדה חיבקה אותי חזק ולא נתנה לי ללכת "הצלת את הבת היחידה
שלי ואני מודה לך את ממש מלאך שנפל מהשמיים והציל את הילדה שלי
אני רוצה להיות בקשר אתך" הסכמתי החלפנו טלפונים כשהלכתי
לכיוון החדר של אבא שלי חייכתי לעצמי למרות כל המצב "אולי אני
באמת מלאך" אמרתי לעצמי.
נכנסתי לחדר של אבא שלי והתיישבתי שם החזקתי את היד שלו
והתפללתי, אני לא מאמינה גדולה אבל אמרתי לעצמי אולי אלוהים
מקשיב לי שם למעלה הרי עד עכשיו הוא היה איתי ועזר לילדה ומצא
את אימא שלה. ואז נירדמתי . כשקמתי הסתכלתי עליו הוא ניראה
רגוע כל כך ואימא שלי החזיקה את היד שלו בצד השני רציתי לבכות
אבל כבר לא היו לי דמעות כשלפתע הרגשתי לחיצה חלשה ביד שלי
וראיתי את אבא שלי פותח לאט את העיניים ומסתכל עלי ומחייך
בקושי, אימא שלי נישקה את אבא וחיבקה אותו לא יותר מידי בשביל
שלא יכאב לו ואמרה לי: "את יודעת את ממש אבל ממש ה"נס שלו". |
