ריח הזיעה שלו מלא אותי בתחושת גועל
אבל הנטייה הבלתי מוסברת שלי,
לגרום לעצמי סבל לא אפשרה לי לעצור.
הרגשתי איך הוא נושם בעורפי כמו כלב זקן
וחייכתי אל העולם חיוך קפוא.
ואז הבנתי שחיוכים לא נועדו רק כדי להביע אושר.
התבוננתי מבעד לחלון של המכונית על השלט של המכולת
וזו הייתה הפעם הראשונה שלא הייתה לי דעה לגביו.
אט אט גם הטוב והרע החלו מתערבבים זה בזה
וכל מה שנשאר מהעולם היה עצם קיומו.
כבר כמעט שהתרגלתי לנשימות הכלב המונוטוניות שלו
אבל אז משהו טרח להזכיר לי שהוא עדיין שם.