ריח הזיעה שלו מלא אותי בתחושת גועל
אבל הנטייה הבלתי מוסברת שלי,
לגרום לעצמי סבל לא אפשרה לי לעצור.
הרגשתי איך הוא נושם בעורפי כמו כלב זקן
וחייכתי אל העולם חיוך קפוא.
ואז הבנתי שחיוכים לא נועדו רק כדי להביע אושר.
התבוננתי מבעד לחלון של המכונית על השלט של המכולת
וזו הייתה הפעם הראשונה שלא הייתה לי דעה לגביו.
אט אט גם הטוב והרע החלו מתערבבים זה בזה
וכל מה שנשאר מהעולם היה עצם קיומו.
כבר כמעט שהתרגלתי לנשימות הכלב המונוטוניות שלו
אבל אז משהו טרח להזכיר לי שהוא עדיין שם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.