עמדו בטבילת האש
וכעת הם רפויים
כפניו של קדוש מעונה
שהלך על גחלים
בדרכו לגיהנום (הרצופה
כוונות טובות, כך חשב
בתמימותו)
ביום מן הימים
אפסע שם בעצמי
בכדי לפרוע חיוכים
בקלות הנסבלת של
הכאה על חטא -
כפי שהיכו בעצביי,
כבברזל מלובן
כל עוד הוא חם
אז סבלתי מספיק -
המכסה מולאה. כעת
גם אני קדושה
(ואז אחשב כפי שהורגלתי:
"רצף כוונות טובות עולה הרבה בימינו;
עוד מעט - ואתחיל דת משלי")
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|