יושבת על הריצפה, עוצמת עיניים, ומדפדפת בעוד אלבום מאובק.
מנסה למצוא את תווי הפנים שלך בין כל האנשים האלה. מחפשת אותך
בין כל נקודות הזמן האלה.
נאבקת על הנשימה האחרונה הזאת שלא לקחת.
שואלת את התשובות שלעולם לא תהיה לי ההזדמנות לתת לך בתקווה
שהן יתנו לך סיבה להאחז...
רק לא להיתלות...
לעזאזל איתך!
היכן אתה עכשיו? היכן אתה תוהה?
למי אתה מופיע בחלומות ומפריע את מנוחתו?
מדוע אינך מפריע את מנוחתי?
הפכת לעוד פרק לא סגור בחיים שלי, וגם לא הותרת לו כל אפשרות
להגיע לסופו.
פליט מסרט אמריקאי של שנות ה 60 המאוחרות, מסומם מדיי בשביל
להירדם, עייף מדיי בשביל להילחם...
ובהנד עפעף מת מדיי בשביל לחיות...




לגלעד... כנראה שמאחורי החיוך העייף הסתתר יותר משיכלו
לחשוב... מתגעגעת