אני לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי,
אבל משום מה זה כבר קורה בטבעיות...
אני מכירה את הכאב הזה...
כבר יותר מידי טוב...
הרסיסים של ליבי, שפוגעים בי, כל פעם מחדש,
מרחיבים את הפצעים שעוד לא הגלידו.
איך לכל הרוחות, אני נותנת את הרשות
לפוצץ את הלב שלי לחתיכות
בידיעה שהוא עדיין לא החלים לגמרי?!
הלוואי והייתה לי את היכולת לא להיפגע,
כל כך כואב לי עכשיו, אני צורחת בכל כוחי,
אבל אתם לא שומעים אותי..
אתם לא רואים איך אני שוכבת,
מתבוססת בתוך הדם של פצעי אהבתי,
אתם לא שומעים, לא יודעים,
שליבי נחרב..לאט לאט... נרקב מבפנים
ולבד, בונה אתה עצמו, שוב,
כי לי אין יותר את הכוחות לעזור לו...
ואז,  זה שוב קורה לי, בטבעיות,
עם אותו כאב מוכר...
ליבי נשבר...