[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטלי בלו
/
הוא והיא

הוא, שוכב במיטה הענקית. גבו נשען על כרית, ראשו נתמך בידו.
היא, שוכבת לצידו על הבטן, ראשה על בטנו. ידה האחת מונחת מתחת
לעורפו, וידה השנייה חובקת אותו, מפגינה צורך, שייכות.
הוא,לבש רק בוקסר קצר עם הדפסsexy , והיא לבשה את החולצה
הגדולה שקנתה לו ליומולדת, ותחתונים שחורים צמודים.
הוא, מסתכל עליה במבט אוהב, ידו מלטפת את שיערה, מבטו האוהב,
בוהה בה, מהופנט.
היא, עיניה נעצמות, חולמת שוב על מהלך הדברים, על המילים, על
המראות. מחייכת לעצמה, ונרדמת.
הוא, לא מצליח להירדם. הסוד שהוא מסתיר, כמו אבן על גופו, לא
נותן לו מנוחה. אחרי הכל, זה כבר היה הלילה השני של החופש
הגדול, ולא נשאר לו הרבה זמן... בסופו של דבר, לאחר מחשבות
ארוכות, בהם נזכר בדברים שקרו באותו הערב, ומנסה להחליט מה
להגיד לה, איך....העייפות מתישה אותו, והוא נרדם באחת.
בבוקר, כשהתעוררה, נזכרת במה שקרה בערב, נשכבת על הגב,
ומתרוממת לעברו. הוא, ירד מהכרית ונשכב לצידה.
הם שכבו זה לצד זו, והוא שלח את ידו לעבר ידה ואחז בה. הם
הסתכלו אחד על השני, והוא אמר "נטלי....אני אוהב אותך, ואני
תמיד אוהב אותך, אני נשבע. לתמיד."
"גם אני אוהבת אותך אור, ואני אף פעם לא אשכח אותך ואת הערב
הזה. אני אוהב אותך לנצח!"
היא הסתובבה לעברו, נישקה אותו, ותוך כדי כך, מניחה את ידה
השנייה על לחיו. הוא עצר אותה, והחזיק את ידה. "יש משהו שאני
צריך לספר לך" אמר בקול דרמטי."הערב הזה, לא היה סתם עוד ערב
של כיף ביחד, ולא תכננתי אותו כדי שיגמר כמו שהוא נגמר"
"אתה מתחרט?"
"לא, ממש לא, אבל הפרחים, הארוחה, והכל...זה היה בשביל משהו
אחר, זה היה כדי להתוודות"
"להתוודות?..."
"כן, ההורים שלי הודיעו לי לפני כמה חודשים שאנחנו עוברים לגור
בחו"ל"
"חו"ל?...מה? איפה?"
"בטקסס. לא סיפרתי לך כי כנראה רציתי שזה ישתנה. חשבתי שהם
ישנו את דעתם, שהכל יתבטל...לפחות קיוויתי..."
היו להם שבועיים להיות ביחד. הם ניצלו כל יום, כל דקה, כל
שנייה. ביחד, כל יום, כל היום.
היא אף פעם לא הבינה את הפרדות האלה, עם בכי ודמעות..."פרדות
כאלה יש רק בסרטים ובטלנובלות" אמרה לחברות שלה. אבל עכשיו,
כשהפרידה הגיעה אליה, היא לא יכלה להפסיק לבכות. העיניים
האדומות שלה הביטו בו בפעם האחרונה.
ביחד, הם החליטו לא לשמור על קשר, ולא "לא לצאת עם אחרים" עד
הפגישה הבאה כל אחד יחיה את חייו....לא היה בטוח שהוא יחזור.
למרות הכל, האהבה שלה לא נגמרה. היא לא הפסיקה לחשוב עליו ולא
יצאה עם אחרים. אבל לפני כמה חודשים החברות "סידרו אותה" ושלחו
אותה לדייט בלי לדעת. בחור נחמד, לא כמו אור. לא אור. והם
יצאו. יום יומיים, שבוע שבועיים חודש חודשיים. ביום השני של
החופש הגדול היא החליטה שהיא תוציא את אור מהראש בכל מחיר
והחליטה ללכת עד הסוף.
בלי חולצה, היא ירדה לפתוח את הדלת. אור עמד בפתח וראה אותו
מאחוריה. הוא רץ רחוק. ממנה ומהעבר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם נשב בשמש זה
אותו דבר כמו
שנעמוד בצל?


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/7/03 19:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטלי בלו

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה