|
יַלְדָּה שֶׁלִּי
הַצֵּל גָּדֵל
בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
יַלְדָּה שֶׁלִּי
הָאוֹר נוֹפֵל
וְעוֹד מְעַט גָּוַע
שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם הִיא
קַרְנָיִם אַחֲרוֹנוֹת
עוֹד מִתְאַמְּצוֹת לַחֲזֹר
אֶל עֵץ הָאֹרֶן
מִתְכַּנְּסוֹת בּוֹ צִפּוֹרֵי הַדְּרוֹר
יַלְדָּה שֶׁלִּי
בְּתוֹךְ תָּא כִּלְאֵךְ
שָׁם תִּתְכַּנְּסִי גַּם אַתְּ
צְנוּפָה עַל מִטָּתֵךְ
זוֹ מִין שָׁעָה כָּזוֹ
וְהַצְּלָלִים אוֹתָךְ סוֹגְרִים
וּבְמִקְדָּש-מְעַט
צִפּוֹר פְּצוּעָה תִּבְכֶּה בְּלִי קוֹל
בְּמִין תְּפִלָּה כִּמְעַט.
דן ספרי
©
|
|
|
בתגובה לסלוגן
שהיה הרגע
בחלון:
כל יום הוא הוא
יום חדש, אלא אם
כבר ממש מאוחר
בלילה.
אילה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.