[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







א פ
/
מתי כבר תקלטו?

אני בחדר... שומע היהודים בווליום גבוה כדי שלא ישמעו אותי
בוכה.
ההורים שלי דפקו בדלת וביקשו להיכנס. נכנסו וכיבו את המוסיקה.
לא שואלים מה קרה, אם אני צריך משהו, המילה היחידה היא:
תנמיך כבר את החרא הזה!!!
ואותי הם חינכו לא לצאת פראייר... אז כמובן שעניתי להם...
אבל הכל התחיל קצת לפני הריב הזה.

ההורים שלי אומרים לי שאני ילד מפונק, שכל מה שאני רוצה אני
מקבל ושאני לא מודע לכל מה שמתרחש מסביבי במדינה.
ניסיתי להעמיד אותם על הטעות שלהם וצרחתי עליהם:
"אין לכם מושג, פשוט אין לכם מושג עד כמה קשה זה להיות נער
במדינה המזדיינת שאנחנו חיים בה."
אמא ענתה לי ישר: "כשאני הייתי בגילך..." עצרתי אותה ואמרתי לה
"תחסכי ממני את הסיפורים שלך כי כשאת היית בגילי הכל היה הרבה
יותר טוב!"
לא הייתם צריכים לצאת לרחוב ולפחד שאיזה ערבי יתפוצץ עליכם
ידקור אותכם או ירצח אותכם.
המצב הכלכלי לא היה כזה גרוע כמו המצב של היום... ברסמי אנחנו,
הנוער, אוכלים את כל החרא...
היא ענתה לי: "אל תגיד אנחנו, תגיד אני".
אז עניתי: "יודעת מה?"
"אני!!!"
לי נמאס לאכול ממכם את כל החרא הזה כשאני כל כך סובל מהמצב
הכלכלי כשאני רואה חברים שלי שיוצאים ואני היחיד בחבר'ה
שלפעמים צריך לזייף מחלה או עייפות רק כדי שלא ידעו על זה שאתם
כאלה קמצנים... המצב הכלכלי אומנם חרא, אבל נמאס לי, אני כבר
על סף בכי ודמעות. את לא יודעת איך זה לדעת שכולם נהנים חוץ
ממני...
ומה בסך הכל ביקשתי ממך לנסוע לפגוש את החברה שלי???
מצד אחד אבא לא רוצה להקפיץ אותי
מצד שני את צורחת עליי שאת לא יכולה לממן את כל הנסיעות האלו
לשם.
טוב אז בואי נעשה חישוב מהיר:
1.אתם גורמים לי להתרחק מהחברים שלי.
2.אתם גורמים לי להתרחק מהחברה שלי.
3.אתם מנסים לחסל לי את חיי החברה שלי.


והכל בגלל שאתם לא משחררים לי כסף. מה אני ביקשתי?
15 שקל לנסוע לחברה שלי?
20 שקל לצאת עם חברים?
טוב זהו, נמאס לי!!!
ברחתי מהחדר ומהבית... בצעד הבא שלי מצאתי את עצמי מתנחם
בבקבוק וודקה, מנסה לשכוח הכל...
והנה שם הוא ישב, יפה נוצץ, והכי חשוב הפתרון המושלם לכל
בעיותיי, הוא יגרום לי לשכוח מהכל הצרות ולא יהיו לי צרות יותר
בכלל... הוא היה אקדח!!!

הרמתי אותו והסתכלתי עליו. חשבתי... לקחתי את הלגימה האחרונה
שלי מבקבוק הוודקה ואמרתי לעצמי "מצאת פתרון מושלם..."
כיוונתי אותו לראש, שיחררתי את הנצרה, הצעד הבא היה ללחוץ על
ההדק, זה לקח לי קצת זמן ו... בום אני מת!
לפחות עכשיו אני לא אצטרך לחיות בבושה של חוסר כסף ובחוסר
נוחות.
העדפתי מוות מהיר מאשר חיים קשים ואיטיים בידיעה שאף פעם לא
יהיה לי, ואתם ההורים שלי עוד אומרים שאנחנו הנוער לא מרגיש את
המצב במדינה?
עכשיו תסיקו מסקנות לבד מי מרגיש את המצב הכי טוב... היה שווה
לכם לאבד בן בשביל זה?

תגיעו למסקנות שלכם לבד... ואני בטוח שעכשיו אתם קולטים שהבן
שלכם לא שקרן ולא מגזים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם אחת באמת
קרה שנשכתי תוך
כדי. אבל זו לא
ממש אשמתי.
הייתי נורא
רעבה.




דוגמנית מספרת
על פעם אחת, או
פעמיים או שלוש
(לכי תדעי לספור
כשאת דוגמנית).


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/7/03 10:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
א פ

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה