את ניצוץ אמונתי, ומערערת את אמוני, בי.
התהפכו מעיי מול תשוקתי, ומולך נפל כוחי ואומץ ליבי.
מרגיש עדיין את הכאב בבטני, במותני.
את השמש של בקרי, נתת לי טעימה מהחיים,
ערערת את אמונתי, טלטלת את עולמי.
ידעתי שתבואי.
אך ליבי לא בשל. את כה יפה, כה בשלה, כה מושלמת בפגמייך.
את מקור כוחי, אקווה שלא תפוגי מזיכרוני.
רוצה לראותך שוב- לא אטעה שוב!
לב: השקט את מוחי ושלוט בגופי. מקווה, יודע, מאמין שנתראה.
אני מחכה.
נחלש ומתחזק, נחלש ומתחזק, מפחד. מפחד שדמותך וזיכרונך יימחקו
מראשי, מלבי, מכליותיי וממוחי.
מזכיר לעצמי לשמור אמונתי. מקווה באמונתי שנועדת לי.
אם רק תרגישי כמותי, תרגישי בכמיהתי...
כי את אהבתי ולך חיכיתי.