על שפת ההכרה
כולן רוצות
ולא רוצות.
מתביישות
להיפתח, להיפרד
מעצמן
להיקרא לגזרים.
הבוקר הוא חוזה
שהערב מפר.
באותו רגע הייתי
ריצוד סיגריה
עשן מתלפף סביב רגליה
אש כתומה
אפר.
אפשר שהייתי בגללה?
חלומות, הכול חלומות
לעולם זר
גב עיקש
שרטון מנפץ סירותיה
מעצם היות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|