נסיעה ארוכה במורד השדרה,
ברדיו בוקעים להם שירי אהבה,
הכביש ריק, אין איש מלבדך,
חייב לעצור, זקוק למנוחה.

מביט ימין שמאל, מחפש מקום לשבות
מסתכל אל האופק, מחפש סימן לבאות.
שלט ירוק, המחלף כבר קרוב,
יורד מהשדרה, פונה לסמטת רחוב

אתה פונה למדרכה, לבושה אדום לבן,
צר לי אדוני, אך לא תוכל לחנות כאן
בהמשך הסמטה, מדרכה עם פוטנציאל עצום
אך אבוי! כחול לבן, הכל כאן בתשלום

בקצה הסמטה, חלקה קטנטנה
אינה עוטרת צבעים, דלה ופשוטה
איש אינו חונה בה, איש אינו רוצה,
אך דווקא לשם, ההגה מופנה

עשית בשכל, מעשיך מוצדקים
אי אפשר לנצח להמשיך בחיפושים
אז ויתרת לעצמך קצת, עשית הנחות,
באמת יש הבדל? זה עדיין מקום לחנות

העקרון די פשוט, ילדים וילדות,
יש חניה רב-קומתית ויש גם מגרש גרוטאות,
אבל אתם חכמים, אתם מבינים למה אני מכוון
מי שלא מעיז לא מתיז, מי שממיין לא מזיין.