השעון המעורר צווח לי בתוך האוזן, הוא צלצל הפעם כל כך חזק
שהוא העיר אותי מייד. קמתי מהמיטה, גררתי רגליים וסידרתי את
המיטה.
היה שקט בבית, לא רציתי להעיר את אמא, לכן נכנסתי בשקט לחדר
האמבטיה. ניסיתי לפתוח את הדלת בשקט אבל היא חרקה, מהר נכנסתי
וסגרתי את הדלת. פתחתי את הדוש לכיוון של המים הכי חמים
וניכסתי להתקלח. התחלתי לשטוף את עצמי במים החמים, לקחתי את
הסבון וקרצפתי את עצמי כל כך חזק עד שהכאבתי לעצמי. הייתי חייב
להוריד את הריח שלה ממני ואת הזוהמה שהיא הביאה איתה מהעבודה
אל הבית, תמיד שנאתי שהיא נגעה בי אחרי שכולם נגעו בה.
מרוב סבון לא ראיתי איפה היה השמפו, ניסיתי לחפש אותו בין כל
הבועות שהתווצרו מערבוב של הסבון והמים ולבסוף גיששתי ומיששתי
וחשבתי שמצאתי אותו. לחצתי על הבקבוק ושמתי לי כמות סבירה על
היד והחלתי לעסות את השיער שלי. החומר התחיל לנזול לי על הפנים
וזה ממש שרף לי, הזזתי את הווילון וחיפשתי מגבת לנגב את
העיניים. ניגבתי את העיניים שלי והם שרפו לי כל כך שבקושי
ראיתי משהו.
התנגבתי במהירות, יצאתי מהחדר אמבטיה אל חדרי להתלבש. לבשתי את
הג'ינס מאתמול שהיה זרוק על הרצפה וטי שירט לבנה חדשה מהארון.

אז החלטתי להכין לי משהו חם לשתות. יצאתי מהחדר אל המטבח
וראיתי את אמא במטבח יושבת עם הגב אליי ומדברת אל מישהי. לא
היה לי כוח שאמא תציג אותי בפני החברות שלה ושתשוויץ בי, כמו
כל פעם שהיא עושה כשיש לנו אורחים בבית. העדפתי לברוח לחדר שלי
במהירות לפני שהיא תיראה אותי.
הראיה שלי התחילה קצת להתבהר, משום איך שנכנסתי לחדר ראיתי כמה
שהוא מבולגן. התחלתי לסדר אותו, הזזתי את הבגדים שלי מהריצפה,
למיטה, מהמיטה לשולחן וככה עשיתי סחור סחור עד שבאיזשהו שלב
החלטתי להפסיק לעשות יותר בלאגן ממה שכבר היה כי. שכבתי לי על
המיטה, שקעתי במחשבות והסתכלתי על התיקרה בחדר. פתאום היא
נראתה לי מאוד ריקנית, רציתי לעשות איתה משהו, תקף אותי רעיון
אבל הוא לא היה מוגדר.
בזמן שחשבתי הלכתי לחלון שלי להביא לי את הנרגילה, ארגנתי אותה
והתחלתי לעשן כשאני יושב על אדן החלון ומסתכל על התיקרה.
הורדתי רגל אחת מעדן החלון ליצור שיווי משקל,איך שאני מוריד את
הרגל  משכתי את הנרגילה והיא נפלה על הרצפה. על הרצפה היו שברי
זכוכית ופחם ומלא מים, למזלי היו שם עיתונים מפוזרים על הרצפה.
קמתי מאדן החלון והתחלתי לאסוף את שברי הנרגילה בתוך העיתונים
אל תוך פח הזבל שלי. בזמן שאני הולך אל עבר הפח שהיה ממקום
בקצה השני של החדר נפל לי הגחל על הקיר והשאיר פס שחור ועבה.
כל כך התעצבנתי, זרקתי את כל הלכלוך שהיה לי בידיים וחיפשתי
לנגב את הסימן עם משהו. לקחתי חולצה שלי והתחלתי לשפשף את
הסימן, זה לא עזר לנקות את זה זה רק עשה את זה ליותר גדול והיה
כתם שחור גדול יותר מהפס שהיה שם. הסתכלתי על הכתם שהגחל עשה
על הקיר, הסתכלתי על התקרה ועלה לי רעיון.
לקחתי את הגחל ליד שלי ועליתי על השולחן. עמדי על השולחן
והסתכלתי על התקרה והתחלתי לדמיין ולחשוב עם כל מיני מקרים
שקרו לי, והיד שלי כאילו מכוחות עצמה מתחילה לצייר. לקחתי את
הגחל ופשוט התחלתי לצייר קווים וכל מיני צורות.
ראיתי הכול מטושטש ומעוות וזה לא ממש הפריע לי, להפך נהניתי
ככה כדי לא לראות ולדעת מה באמת אני מצייר ואיך זה יוצא. כעבור
זמן מה שאני מצייר עם הגחל, שמעתי את ההליכה של אימי, שמעתי את
העקבים הגובהים שלה מנקרים את הרצפה הולכים ומתקרבים לחדר
שלי.
מהר ירדתי מהשולחן ונכנסתי למיטה לעשות את עצמי ישן.
שמעתי את הדלת נפתחת לאט לאט, היא התקרבה אליי והתכופפה ונתנה
לי נשיקה. הרגשתי רע ובחילה באותו הרגע אבל לא הראיתי את זה לא
להסגיר את עצמי שאני ער.
היא התרחקה ממני ויצאה מהחדר. שמעתי את דלת הכניסה נפתחת
ונסגרת- היא הלכה לעבודה.
הרגשתי הקלה מסוימת שהיא יצאה מהבית, אבל חשש מהחזרה שלה
לבית.
לא רציתי לחשוב על זה יותר, אז הלכתי למרפסת לקחת פחמים מהגריל
אל החדר והמשכתי בציורי על התקרה והמשכתי ככה אל עבר כל הקירות
בחדר.לא שמתי לזמן שעבר, כל היום הייתי בחדר שקוע בציורי פחם
שלי וזה גלש אל הלילה. התחלתי להרגיש עייפות אז הלכתי להכין
קפה.
אני יוצא מהחדר אל המטבח, מוציא לי כוס מהארון מוזג מים חמים,
כפית קפה וסוכרזית כי גם ככה אין מה להמתיק את החיים שלי.
דלת הכניסה נפתחת ואני שומעה את קולה של אימי צוחקת וקול גברי
מדבר.
אם רק יכולתי, אם רק יכולתי הייתי מוציא אותה מכל העסק הזה. זה
הרס אותי כל פעם לראות אותה מביאה מישהו לבית ומתפדאחת ממני.
היא תמיד הייתה מביאה לי כסף שאני אלך ואקנה משהו במכולת
בשתיים בלילה.
הייתי משחק בהצגה שלה כי לא רציתי להיות שם. אבל הפעם זה היה
שונה, הרגשתי ממש רע להשאיר אותה איתו לבד בבית.
אז הלכתי לחדר מהר לפני שהיא תספיק לומר לי משהו. היא ידעה
שהיא כבר לא יכולה לומר לי כלום והם המשיכו לחדר השינה.
עדיין שמעתי אותם צוחקים ומדברים, אז שמתי מוזיקה וניסיתי
להתעלם מהם אבל זה לא הצליח לי. שכבתי על המיטה והסתכלתי איך
התקדמתי עם הציור והייתי מאושר. אומנם זה לא היה משהו מוגדר,
כמו ציור של בית עם גג אדום גדר לבנה דשא ירוק ומשפחה מאושר זה
היה שחור, עצוב וקודר עם דברים לא ברורים.
שמעתי אותה מנסה לעשות את עצמה מתענגת ממה שהוא עושה לה, אני
שומע אותו צועק עליה ונובח עליה.
התעצבנתי עליהם כי הם קטעו את קו המחשבה שלי, שיכולתי להתנתק
מהחיים האלה לכמה דקות של שלווה.
אני מתחיל לשמוע מכות וסטירות ואת אמא שלי בוכה. אני לא יודע
מה לעשות, הרי היא תמיד גירשה אותי מהבית ואמרה לי שלא להתערב.
הפעם הרגשתי שאני מוכרח להתערב, קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר שלי
אל החדר שלה.
ראיתי אותה על הרצפה רק בתחתונים כול הפנים שלא מלאות דם
ושבידיה שתי שיניים עם דם.
הוא עמד מעליה מחזיק בחגורה שלו מתכונן להרביץ לה עוד פעם.
רצתי למטבח להביא את פטיש השניצלים, חזרתי במהירות והפעם שניהם
ראו אותי בדלת הכניסה לחדר.
הוא עמד מופתע וניסה לחייך אליי, גם אמא חייכה אליי אבל לא
יכלה והמשיכה לבכות. הייתי כל כך עצבני, על שניהם. עליה על זה
שהיא עובדת בזה ועליו על מה שהוא עושה לאימי.
התקרבתי אל אמא, ליטפתי אותה בראש ונתתי לה נשיקה. הוא בנתיים
הסתובב ולבש את המכנסיים שלו בחזרה והחזיר לתוך המכנסיים את
החגורה שלו. קמתי מיד ודפקתי לו את פטיש השניצלים בראש, המשכתי
לעשות זאת עוד כמה פעמים ולא יכולתי להפסיק. עד שבאיזשהו שלב
הרגשתי רטוב בכפות רגליים שלי וראיתי שאני בשלולית דם ענקית
ושאותו בחור שוכב על הרצפה מחוסר הכרה. זרקתי את פטיש השניצלים
על הרצפה וחזרתי להיות ליד אימי. התיישבתי לידה, חיבקתי אותה
וליטפתי אותה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא חייכה אליי חיוך
אמיתי עם אהבה וחמלה כלפיי.
"דני, דני קום... קום דני!"
אני פוקח את עיני לאט לאט ומנסה לראות מי צועק עליי. כמובן זאת
אימי.
"אני קם, אני קם"
קמתי מהמיטה, אני בא להתלבש ואני רואה שאני לבוש באותם בגדים
של אתמול. טוב כנראה נרדמתי אחרי שציירתי כל כך הרבה. פתאום
נזכרתי מה קרה אתמול בלילה, אני מסתכל על החולצה והמכנס שלי
וכפות רגליי והכל נקי- אין זכר לדם.
אני מנסה להבין מה קורה, אבל אימי לא נותנת לי.
"אתה מוכן להסביר לי מה עשית בחדר שלך??"
אני מסתכל על הקירות בחדר ועל התיקרה ולא האמנתי שהספקתי כל כך
הרבה.
"אתה עכשיו תנקה את זה מיד!"
שהיא צעקה עליי, ראיתי את כל הפה שלה ולא היו חסרות לה שום
שיניים ולא היה לה שום סימן מהמכות שקיבלה אתמול.
"אני רוצה שהקירות יהיו לבנים שאני חוזרת מהעובדה, יש לך מספיק
זמן!"
היא יצאה מהבית בטריקת דלת המפורסמת שלה שהיא עצבנית.
אני יושב על המיטה ונאנח, לעזאזל זה היה רק חלום. הרי איך דבר
כזה יכול לקרות לי בחיים האמיתיים, הרי אני נמושה שרואה את אמא
שלו בכל לילה עם יותר משני גברים מקבלת כסף ומקבלת מכות.
משפחה אנחנו לא נהיה, היא הרי חייבת לגדל אותי עד גיל 18 ובגיל
הזה אני אעזוב את הבית. יהיה לה יותר טוב בלעדיי, הרי כולם
אומרים שאמא חייבת לאהוב את הבן שלה שאף אחד אחר לא אוהב אבל
לצערי זה לא תקף לגבי האמא שלי. אמא שלי אף פעם לא חייכה אלי
חיוך אמיתי, לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. אילו רק הייתי אחד
הלקוחות שלה ומראה לה שישי לי כסף ומרביץ לה, אולי רק אז היא
הייתה אוהבת אותי ומחייכת אליי את החיוך שבחלום היה ניראה כל
כך אמיתי.
מה שאמיתי בחיים שלי זה הציורים שעל הקיר, שחורים קודרים, עם
בלאגן ולא מובנים.