דב סיון / כל שעלי החלימה |
דעי, אנוכי כפות לך במילה האחרונה לעת ערב
והיא - מסרבת, כמעמידה במבחן שאכן והנני בן-ערובה.
כנפי ברקים מתעתעים בלבי כחזון כל המלעיזים
גל קריאות פעורות קורן לעברי
אך תשובה לה כולי פועם: אין.
ולפתע מיטתי רוטטת וגופי מהביל
קריאתי גוברת מכוחי לזעקה בחכי:
"לא לכבשן אפול!"
וכמתנה בהיסח-דעת
עיניי מפעפעות בקדרת הרותחת
וידיי קורסת מנטל הלילה
והנה היא מתגנבת,
הנה היא חובטת:
שאגת החלימה החוצבת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|