ידיים שאת לא רוצה
נוגעות בך בכפיה,
ואת נגעלת,
מתבוננת ברתיעה
אל תוך עיניו השחורות.
תחנונייך הינם לשווא
הוא לא יקשיב לך
בעודך בוכה,
הוא רק נוגע, ממשש
רוכן עלייך
כחיית פרא
ואת בוכה ואין לך דרך חזרה
והוא נוגע
ממשש, ואת בורחת
מתייפחת
אבל הוא שם, ושם תמיד הוא יישאר
כצל ייאפיל עליך
מהלא נודע,
על מנת להזכיר לך שאת בודדה.
שאת אשמה,
שהוא רק נכנע,
ליצרי חיית הטרף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.