יצא לי להיות אחד מההם, לא לכל אחד יוצא להיות האחד מהקבוצה
הראשונית אבל לי יצא.
היום אם היו נותנים לי לבחור אם להיות או לא להיות אני לא בטוח
מה הייתי עושה.
זה לא שהייתי ראשון, אני לא יודע אם זה מזל שלא הייתי ראשון או
חבל על כך אבל היום זה כבר לא משנה.

לפני שנה וחצי נפגשנו בפעם הראשונה, אני אורי וחיים.
שלושה חברה שסיימו לא מזמן את הלימודים, מדענים בגרוש שמחפשים
מה לעשות עם חתיכה של נייר שהביאו להם. טוב בעצם אולי אני
ואורי היינו ככה ,חיים היה כבר מדען יש שאומרים שהוא היה מטורף
לא מסוגל להחליט מה הוא רוצה מעצמו, הוא היה אז בן שלושים
ומשהו אני עד היום לא בטוח בן כמה הוא, כאשר הוא הופיע עם כל
הידע שלו, אפשר לומר שהוא היה מהסוג של האנשים שנהנו מלדעת
הכל, לא היה נושא שהוא לא ידע בו משהו ובדרך כלל המשהו הזה היה
יותר ממה שמשהו יכול לדעת על הנושא אלא אם הוא למד אותו טוב,
טוב, מי יודע אולי זו הסיבה שהוא היה הראשון.

אבל אני זוכר את הפגישה הראשונה, אני ואורי ראינו שנינו את
המודעה בעיתון, דבר שהפתיע את שנינו מסתבר כי מתי כבר מישהו שם
מודעה בעיתון בשביל מדענים? חיים היה שונה בכל וגם פה הוא היה
שונה, זו הייתה אחת התקופות שבהן הוא החליף נושא ובדיוק התחיל
להתעניין ברעידות אדמה, הוא הושיב את שנינו מולו בפרצוף רציני
והביט בנו, המבט שלו היה מהסוג הנחשי, מלטף ואז תוקף , הוא שאל
אותנו המון, הוא שאל אותנו על מה עשינו בחיים עד היום מה למדנו
מה חשבנו ואיך חיינו , הוא נצמד לכל פרט שהוציא עד שחשבנו
שאנחנו בחקירה של השב"כ. בסוף הוא שיחרר אותנו ונתן לנו ללכת
בידיעה שהוא כבר יצור אתנו קשר.
זאת הייתה הפעם הראשונה שיצא לי להכיר את אורי, הלכנו לאיזו
מסעדה ואכלנו, כמעט ולא היה לנו מה לשאול אחד את השני אחרי
החקירה אבל הסתבר לנו ששנינו אוהבים את אותם תחומים ואחד
העיקריים שבהם היה המדע הבדיוני, נראה היה שלאורי ולי יש
ספריות שדי משתוות בגודלן, שתיהן גדולות ומלאות ולאחר כמה שעות
עברו על רוב הספרים שהחזקנו, אפשר לומר שזה היה הדבר שתפס
אותנו ביחד.

שנינו דיברנו אחר כך במשך שבועיים והופתענו לגלות ששנינו
התקבלנו, למעשה ההפתעה באה כאשר התחלנו לעבוד, אני לא יודע
מאיפה היה לו את הכסף לשלם לנו, די בטוח שאיש לא תמך בחיים אבל
הוא דרש מאתנו המון, למדנו לחיות במעבדות שונות ומשנות, למדנו
כמו שלא למדנו כל החיים שלנו, והוא יותר משהו לימד למד בעצמו.

באחד השבועות שמנו לב שנינו שהוא די נעלם לנו, לא הבנו למה אבל
לא העזנו להפריע לו עד שהוא הגיע אלינו, הפרצוף שלו אמר שזה
חשוב ושנינו נעצרנו מהדברים שקראנו, הוא סימן לנו לבוא ואז החל
לשפוך אלינו נתונים.
בהתחלה לא כל כך הבנו למה הוא מספר לנו על נפט, זו הייתה אחת
ההרצאות הראשונות ששמעתי בנושא מאז ובטח לא האחרונה, הוא פרס
לפנינו את הנושא לעומק, כל כך לעומק שאפילו אנחנו לאחר שעות
אחדות היינו ממוטטים אבל עדיין ללא הסבר למה הוא סיפר לנו את
זה, נראה היה שגם הוא עייף אחרי ההסבר והוא הודיע לנו שמחר שוב
ניפגש.
שנינו עדיין בהלם מההרצאה שקיבלנו הלכנו ללילה השקט האחרון
בחיינו.

למחרת בבוקר הוא העיר אותנו בחמש ודרש שנבוא למעבדה, בשש כבר
היינו שנינו רוצים לדעת מה בהול כל כך אבל להפתעתנו הוא המשיך
עוד שלוש שעות להרצאות לנו על נפט בעולם. לאחר מכן הוא הביט
בנו בפנים רציניות וביקש מאתנו לקחת כמה מהחומרים שלמדנו עד
היום ולחבר אותם אם מה שהוא הסביר לנו, אנחנו שתקנו וקיבלנו את
בקשתו עדיין לא מבינים מה גודל האירוע שבגללו אנו עוזבים כל מה
שלמדנו ועושים דברים אחרים, אני לא בטוח מי החל לצעוק ראשון
אני או אורי אבל השאגות יכלו להעיר עיר קטנה.
שנינו הפכנו לאחר כמה שעות ללבנים, המבט של חיים שהביט בנו
אישר את הגרוע מכל, מה שאנחנו הבנו היום הוא הבין כמה שעות
קודם לכן, אני זוכר ששאלתי מה עושים אבל נראה היה שלאיש אין
תשובה.

חיים התיישב על אחד הכיסאות ותפס את ראשו, אני מבין שהגעתם
לאותן מסקנות שאני הגעתי, שנינו הנהנו לכיוונו עדיין לא בטוחים
במה שראינו בחישובים, אורי היה זה שאמר אבל מה תהיה העוצמה של
זה.
חיים חייך חיוך עצוב, "העוצמה תהיה מספיק גדולה בשביל שלא יהיה
עוד אחר כך", הוא המשיך הבעיה הגדולה יותר היא שאני חושב
שאנחנו כבר אחרי הקו האדום אם לא בתוכו.
אני התיישבתי לא יכולתי להחזיק את עצמי, ניסיתי לעצום את
העיניים שלי ולהביט במה שראינו אבל האימה הייתה גדולה מידי,
סוף העולם מגיע.

הרי את המשפט הזה ראיתי בכל כך הרבה סיפורים אבל לא הייתי
מסוגל להאמין שיום יבוא והוא יהיה אמיתי. הוא יגיע ויותר מידי
בקרוב."כמה זמן " שאלתי והבטתי על חיים.
הוא שתק לרגע ואז אמר "שנה אולי קצת יותר".

אורי נפל על הכיסא שלו פרצופו לבן יותר מרוח. "אבל בטח יש דרך
למנוע את זה" הוא אמר לכיוונינו.
איך תפסיק באופן מידי את הוצאת הנפט מהאדמה ?חיים הביט בו "יש
דרך אבל מי יעשה אותה"?
אורי הביט בו אבל נראה כי עיניו חדרו דרכו, "הם חייבים להפסיק,
כל שאיבה של נפט גורמת לאסון לגדול, הם לא מבינים שרעידות
האדמה מגיעות משם?"
"לא הם לא" עניתי לו "גם אנחנו עד היום לא הבנו את זה, מי
מסוגל בכלל להבין את זה?" שאלתי את עצמי יותר מאשר אותם.

הייתה שתיקה בחדר ואז אורי קם "חייבים לעשות משהו ואני יודע
מה" הוא המשיך תוך כדי זה שהוא הולך לאחד המחשבים שהיו לנו,
אני וחיים הבטנו בו בסקרנות וראינו אותו מתחבר לנט' ומתחיל
לשלוח נתונים על האסון המתקרב. הכותרת הייתה "רעידת אדמה"
ולאחר מכן הוא התחיל להסביר את הקשר בין שאיבת הנפט ורעידות
האדמה האחרונות, הוא הסביר על הריק שנוצר מהמשיכה של הנפט והחל
לרשום תאריכים של הרעידות הבאות, הוא רשם איפה הן תהינה ובאיזו
עוצמה וכאשר סיים החל לשלוח את זה לכל מיני מומחים בעולם
לבדיקה.

אנחנו ישבנו לא סגורים על עצמנו כאשר חיים קפץ פתאום לכיוונו ,
"תמתין" הוא אמר לו "שלך אם זה אזהרה שאסור שזה יצא החוצה"
אורי הביט בו לא מבין ואז אני קלטתי והמשכתי במקום חיים "אם זה
יצא יהיה בלגן, יהיה טירוף, אם ידברו על זה אנשים ייקחו את
החוק לידים כדי לעצור את השאיבות, יהיה אסון טרוף אורי הביט
בנו לא מבין, "אבל חייבים לעצור את זה, חייבים להפסיק את
.עולמי השאיבה או שהעולם ילך, אנחנו יודעים את זה".

חיים ניגש אליו, "צריך לעצור אבל בשכל, אם יפסיקו מיד לשאוב לא
יהיה דלק לכלום לא יהיה פלסטיק לא יהיה..." אורי הפסיק אותו
"שלא יהיה חייבים להציל את הכדור הזה או שבאמת לא יהיה כלום."
אמר כאשר הוא ממשיך לשלוח את הדברים שגילנו.
חיים ניגש אליו "חייבים אבל לא ככה, צריך שהעולם יהיה מוכן
לידיעה, נעביר את זה אבל קודם כל צריך אישור לזה מעולם המדע
ואז נוכל להעביר את זה למנהיגים הם היחידים שיוכלו לשלוט בזה".


חיים ניגש אליו "נגרום להם ואם לא יאמינו לנו?" אורי הביט בו
ומה עד אז, נחייב אותם להאמין לנו, כי אם לא אז לא יהיה אדם
אחד על פני הכדור הזה בעוד עשר שנים אולי אפילו פחות.

מיד התחלנו לשלוח למכוני מדע את שגילנו, בעיקר למומחים שהכרנו,
הסתבר שחיים הכיר רבים יותר אבל זה לא שינה. באותו לילה אני
חושב שהיה הלילה הראשון שבו לא ישנתי טוב.

עבר שבוע בערך עד שהתחלנו לקבל תגובות, בהתחלה היה המון ציניות
ושאלו אותנו מה אנחנו מברברים אבל לאט זה התחיל להיבדק ברצינות
ויותר, ויותר חוקרים בעולם התחילו לקבל את מה שאמרנו, העולם
לקראת רעידת האדמה הנוראית ביותר שהייתה אי פעם, לפנייה יהיו
עוד רבות קשות אבל אחרי שהיא תבוא לא יישאר הרבה חיי על הפלנטה
הזאת, רבים שאלו אותנו מה לעשות בתור אילו שגילו את
הדבר אבל איש לא הצליח להגיע למסקנה איך גורמים לאנשים לחיות
ללא המצרך המבוקש ביותר היום.
המחקרים היו יפים על הנייר אבל ביום שבו התרחשה הרעידה הצפויה
הראשונה של אורי אז באמת התחילו לבוא תגובות, בעיתונים ברחבי
העולם התחילו לרוץ סיפורים אבל עדיין בשום מקום לא אושר
הנושא.

יום אחרי הרעידה היה הפעם הראשונה שקראו לנו לפגישה אצל ראש
הממשלה, ציפינו לזה ולמעשה התקיימו פגישות מהסוג הזה בכל
העולם, הפגישה הייתה קשה, היא הייתה קשה לא בגלל הנושא אלא
בגלל שהוא כמו רבים אחרים לא האמין לנו, הוא טען שאנחנו משקרים
וזה שהודענו על הרעידה לפני זמנה לא שינה לו הרבה, אפשר לומר
שהוא כמו מנהיגים רבים אחרים זרקו אותנו מכל המדרגות, אורי היה
בהלם אבל הוא ידע כמונו כי כל מה שצריך זה להמתין שבוע, זה היה
התאריך הבא שהוא חזה.

עבר שבוע והתחיל היום שבו ציפינו לרעידה, ההמתנה הייתה מורטת
עצבים בעיקר בגלל שהיינו בקשר אם עשרות מדענים בכל העולם, אפשר
לומר שעולם המדע אז כבר קיבל את הנושא כעובדה והמתין אתנו כדי
לחזור שוב ולדבר אם אילו שהנהיגו את המדינות, למעשה הגענו
למסקנה שגם אם יזרקו אותנו שוב מהמדרגות הפעם נצא אם זה החוצה.
הרעידה איחרה אבל הופיע, היא הופיע בדיוק איפה שנחזתה ובדיוק
באותה עוצמה שחשבנו שבו היא תהיה, הפעם הקריאה לראש הממשלה
הייתה יותר מהירה, תוך שעה היינו אצלו וכל מה שהוא שאל זה מה
עושים עכשיו, הוא היה בהלם כמו שאנחנו היינו ביום שזה נודע לנו
ופרצופו הלבן הסגיר את האימה שבה הוא היה.

אני הוצאתי תוכנית מפורטת שתוכננה בעזרת מאות מדענים בעולם איך
למנוע את האירוע שאמרנו שיבוא והשלב הראשוני היה להפסיק שימוש
לא נחוץ בדלק ובשאר מוצרי הנפט, הוא ניסה להתווכח ולהסביר כי
זה לא אפשרי עד שאורי התעצבן ואמר לו בקול נורא "אם כך אתה
תחיה לראות את העולם שלך מת" והחל לצאת מהחדר, ראש הממשלה
השתתק וניגש לטלפון הקרוב, הוא דאג להזמין את כל השרים באופן
מידי ויצר קשר אם הבית הלבן, הוא לא הופתע לגלות שמה שהוא יודע
יודעים גם שם לאחר כמה דקות הוא ביקש מאתנו לעזוב , עוד שמענו
אותו צועק שלא אכפת לו איך יגיעו השרים אבל מוטב שהם יבואו
מיד.

יום אחרי זה הופיע ראש הממשלה בטלוויזיה, הוא היה מאופק ונראה
היה שהחל להתרגל לרעיון, הוא דיבר קרוב לעשר דקות ואז אני
עליתי על הבמה, אני לא יודע למה אני נבחרתי אבל אני יודע
שהפכתי להיות אחד האנשים הכי שנואים מאז נו טוב מי אוהב לשמוע
דברים רעים?
אני דיברתי קרוב לשעה, איש לא ניסה להגביל אותי בזמן שהסברתי
מה איך כמה ולמה ואז פיניתי את הבמה לראש הממשלה, הוא עלה אם
שר הביטחון והודיעה כי בישראל כמו ברוב העולם יתחיל החל
ממחר משטר צבאי, הוא הסביר כי מאתה אסור להשתמש בדלק בשום צורה
ללא אישור צבאי, הוא הסביר שזה במטרה לשמור על המקסימום האפשרי
לחירום בשביל בתי חולים וכדומה, הוא הסביר את התוכנית שבנו
המדענים כיצד ישתמשו באנרגיות אחרות וכמה קשה הולך להיות בכל
העולם מעכשיו, הוא הסביר כי כנראה בעוד פחות מחודש גם אמצעי
התקשורת יפסיקו כדי לחסוך את המכסימום שרק אפשר וסיים בתפילה
שהעולם יחזיק מעמד.

מאז עברו שנה וחצי אני חושב, השאיבה בעולם הופסקה כמעט בכל
המקומות מיד, מקומות שסירבו להפסיק הושמדו באמצעים הנוראים
ביותר שיצרה האנושות אי פעם הבלגן שצפינו התחולל במרבית
המדינות אבל בעוצמה קטנה יחסית, הצבאות בעולם שלטו ללא עוררין,
לאט התחיל העולם להתארגן מחדש, כמויות המזון החלו להעלם ואנשים
נאלצו ללכת מרחקים כדי להשיג מזון, החקלאות כמעט והושמדה כאשר
התברר כי אי אפשר לרסס את המזון והחיידקים עשו לנו את המוות,
בתי החולים היו
הראשונים שבהם הותקנו ספקי אנרגיה שונים ממקורות של רוח וחום
שמש ומה לא.

מעטים עוד מזהים אותי היום, מדי פעם יש רעידת פה ושם, היו
אפילו שחשבו שזו קונספירציה עולמית מה שגרם מלחמה קטנה לפני
זמן מה, אולם זה נכשל כיוון שאי אפשר להלחם ללא חשמל שיעביר את
המידע שצריך ואליו התרגלו, האנשים התחילו למצוא את עצמם ובין
רעידה לרעידה חזקה וחלשה העולם המשיך לשרוד, לפי מה שצפוי זה
שבעוד 40 שנה כנראה שוב נוכל לדבר אם אנשים במרחקים גדולים,
שוב נוכל לעבור ממקום למקום במהירות רק שהפעם אני מקווה שכדור
הארץ לא יחליט לנער אותנו מעל גבו.

שנה וחצי עברה, את אורי לא ראיתי וגם מחיים לא שמעתי, אני נמצא
בתוך חדרון עלוב במה שפעם נקראה העיר תל אביב, אין פה כמעט
אנשים כיוון שאין פה כמעט אוכל, אבל לי טוב, אני הולך מידי פעם
לספריות הישנות ומוצא ספר שעוד לא שימש כמקור אנרגיה למדורה
וקורא, אני מבחינתי עשיתי את שלי, אם זה מספיק או אם זה יעזור
אני לא יודע, אולי הקדמנו את המועד אולי איחרנו אותו, אולי
נמות מחר באחת הרעידות אולי לא, אבל מה שבטוח זה שיותר לא צריך
לקרוא ספרים של מדע בדיוני, היום המדע הבדיוני הוא כבר
מציאות.