|
לא קיים בי הצורך
לפתוח דלתות לאוייבי
סכנות חולפות לצידי
נושמת אותן באוויר שלך
מסכנת ימים ארוכים
במבט אחד שיכריע
אם תישאר איתי הלילה
אם תיפול לזרועותיי
נוטרת טינה לעצמי
על דברים שלא עשיתי
סולחת לעצמי
כשאני בוכה במרותי
שומעת שירים ישנים
על גג בניין עם סיגריה
אם תרים ראשך למעלה
אנצנץ מן הרקיע
אצרח בשעת הבוקר
בליווי הד מהסס
מטורפת ונטרפת
עוד חורף שחולף
מטורפת ונטרפת
ואתה טורף |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.