|
היופי הזה שניתן לה
לא היה בו צורך
הוא היה כמו צל גדול
שעיוור את עיניי המתבונן
סגר את הנפש
ולא היה אפשר לשמוע את קולות הלב
שרעב לאהבה
כמו רעש גדול של סימפוניה בקרשצ'נדו
שמנוגנת יחד עם צליל של מיתר בודד
וכל שנאמר אז נזרה לרוח
זרי דפנה קוצניים אוחזת בידה
אינה מרפה, עד זוב דם
|
|
|
יש אנשים, לא
מבינים מה
אומרים להם
אין.
אין. נגמר. היה
אך עכשיו אין.
אם היית בא יום
שני היה אבל אז
לקחו ועכשיו
אין.
אתה יכול לקחת
משהו אחר אם אתה
רוצה אבל זה
מסויים אין.
מה רוצים שאני
אעשה?
תשאלו את רותי
מהום סנטר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.