מאיה סיון / אחיות |
ואביהן ניבט מעיני אחותה
והידיים שמשמרות בתנועתן
עדינות וחוכמה שאיננה
מועתקות בדייקנות מתמיהה
בשרשרת דורות שהפכו לאבק
ולא נותרה ביניהן חמלה בעיתות
חולי וצער, ולא זכרו עוד שבועת
ילדות שניטעה בהן ביד אם מובסת
והעיניים מביטות אותו מבט
מוכר כאז
שאינו אומר דבר מלבד זרות
עלוב הוא הלקח הזה, נואל
יפי הנפש ורכות העור
צחותו
הולכים אל תהום הנשייה
יחדיו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|