ליילה קונה / גשם |
להאיר לו להלך
שתהה בנבכי נשמתו,לא מצא את הדרך
הוא חיפש,זה שנה ויותר
ובסוף,הוא החליט לוותר
לסיים
והגשם מכה בחלון נשמתי
הוא סוער ומרתיח
פרט לקור ולהרס מוחלט לא יכול להבטיח
שהכאב עוד ילך וישכח
בצד הדרך
ויבוא יום והוא עוד יחזור
עוד אמצא את ההלך
הלבן, הוא מבהיק ובוער
השחור הוא כה רך ובוטח
והפרח, לצד נשמתו
לא גווע איתו הוא ממשיך וצומח
נשמות שעולות והולכות
ממשיכות, לפזר הבטחות
לאור הנר שדועך.
הוא הלך ממך...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|