יושב על המיטה בחדר שלה, רואה טלוויזיה,
נרגע בכיף שלי, שם כרית מאחורי הגב.
וואלה נוח, אני מביט סביבי בסיפוק בוחן את צורת הישיבה שלי
והיא יושבת בערך חצי מטר לידי.
וואלה נוח.
שוקע אט אט בעצמי ובטלוויזיה, אבל משהו מפריע לי, משהו...
משהו שנמצא חצי מטר משמאלי, מבקש צומת לב ע"י הפגנת שיעמום
מוגזם.
נו טוב...
אני שולך יד ומסיט את כיוון הישיבה שלה כך שהיא עכשיו נשענת
עלי. נמרחת עלי.
אני בודק שוב את המצב,
היא נראית מרוצה, יופי וזה גם לא ממש מפריע לי, אפילו די נעים,
לא חם מדי.
וואלה נוח.
שוב שוקע אט אט בעצמי ובטלוויזיה, מלטף כדרך-אגב ראש שנח על
ירך שמאל שלי.
מחובר...
"!"
"?!?"
מה? מה הפריע לי שוב?
בודק סביב...
הסיבה אותרה, בן-אנוש ממין נקבה נע בחוסר שקט בגזרה "ק-ל-ז
13".
"מה?" אני שואל בחוסר טאקט
"כלום... סתם..." היא אומרת.
"טוב" אני אומר בכוונה תחילה כדי שתכעס עלי קצת ותעזוב אותי,
לא עובד...
עדיין מפריעה, לא מפריעה, מציקה כזו...
נו טוב...
אני מפגין קצת יותר חיבה, מחבק אותה עם יד אחת, נזהר לא יותר
מדי, אין לי כוח עכשיו להתחיל משהו.
תמיד היה לי נוח המצב הזה, לא ידידים ולא חברים, סתם מגע חצי
ידידותי חצי מיני כזה, שום דבר מיוחד.
היא מתהפכת בדיוק שאני חושב איך לא להגיע למצב "אין חזור",
עכשיו אני חצי קבור תחתיה כשהראש שלה נמצא על החזה שלי.
יופי עד כאן זה בסדר, אבל שלא תתחיל לנשק אותי, אין לי כוח
לזה.
לפחות ככה הפה שלה יותר נמוך, אין מצב ש...
...
...
סאמאק!
...
לעולם אני לא מזלזל יותר בתושיה של אישה!
...
סאמאק!