"זו קונספציה מהפכנית"- היתה התגובה הראשונית של מר שטיינר -
"אנחנו נקים מזה סטארטאפ היסטרי".
איש עסקים משופשף מר שטיינר. התגובה שלו מאוד לא אופיינית.
בדרך כלל כשהיו מגיעים למשרדו שבמגדל השיש אנשים צעירים עם
רעיונות חדשים לביזנס הוא היה מהנהן בראשו בשקט בעודו בוחן
היטב את ההצעה ומקבל החלטה מהירה. במרבית המקרים הוא היה מרים
ידו, לעצירת שטף ההסברים של הצעירים המתלהבים ופולט ביובש -
"זה נחמד, אבל לא בתחום העסקים שלי", ובכך מסיים את הפגישה
הקצרה. במיעוט המקרים היה מזמזם למזכירתו ואומר לה - "תקבעי
אותם לג'רי". ג'רי הוא סגנו הנמרץ, אשר מטפל בצדדים הטכניים של
השקעות הכספים. לשטיינר אישית כבר מזמן לא היה עניין בתחום זה
והוא העדיף להשאיר זאת לעוזריו.
שטיינר הוא איש שצמח מלמטה. נכון שה"למטה" שלו כלל ילדות מפנקת
בשכונת יוקרה בשולי גוש דן, לימודים בבתי ספר משובחים, שהות
ממושכת בחו"ל והשתלבות בעסקי היהלומים של המשפחה, אבל הוא
בהחלט ידע להעריך עבודה קשה, מאמץ והתלהבות בכל הנוגע לביזנס.
דווקא משום כך התגובה שלו היתה מפתיעה. הוא כבר ראה מצגות ושמע
אינספור רעיונות.
"אני חושש שאולי לא הסברתי את עצמי עד הסוף" - אמר הבחור
הצנום.
שטיינר הביט בו בחיוך מלא הערכה. "למה אתה כל כך חושש? אני
הבנתי היטב." אמר שטיינר - "כמה לדעתך נצטרך להשקיע ברעיון
המהפכני שלך?".
הבחור הצנום, גרד בפדחתו, מספר שניות. "אין לי מושג"- אמר
לבסוף.
"אתה מדהים" שטיינר אמר וחיוכו התרחב מאוזן לאוזן, "זה ממש
מדהים... אני אומר לך מה. אני אשקיע 5 מליון דולר בך באופן
אישי. זה נשמע לך מספק? ".
ג'רי שעמד בפינת החדר הביט המום בסיטואציה המוזרה שהתרחשה
בדקות האחרונות במשרד. הוא מעולם לא ראה את שטיינר מגיב כך
לרעיונות. כל עולם המושגים שבנה לעצמו על שטיינר, על הביזנס,
על אופן הפעולה הנכון של הדברים- כל אלה התמוטטו מול עיניו.
הוא רצה לצעוק "די" אבל הוא כבר היה מספיק שנים לצידו של
שטיינר כדי לדעת מתי לשתוק. לא חשוב כמה מוזר הוא מתנהג, הוא
עדיין הבוס.
"כן, כן" אמר הבחור הצנום "זה אפילו יותר מדי". הוא השפיל מבטו
בעוד שטיינר ממלמל "תענוג, תענוג".
שטיינר רכן אל הטלפון- "תשיגי לי את הבנק. ג'רי- תדאג להעביר
לבחורצ'יק את הכסף עד מחר". ג'רי הנהן בראשו ושרבט בפנקסו את
הפרטים.
שטיינר נתן מבט מהורהר בבחור הצנום שלפניו ולבסוף פנה אליו-
"אני מבין שאתה עורך דין במקצועך".
"נכון" ענה הבחור הצנום ביבושת.
"אם כך תצטרך לפרוש?"
"אני חושב שלא תהיה לי ברירה".
"אל תדאג, אנחנו נתפרנס עוד מהעסק שלנו- אתה תראה. שטיינר לא
טועה לעיתים קרובות." (הוא נהג לדבר על עצמו בגוף שלישי)
"נכון שנצטרך לחנך את השוק, אבל יש כאן פריצת דרך שאין שני לה.
אנחנו נכתיב את עולם העתיד".
"אני מקווה שאתה צודק" - התפתל הבחור הצנום במקומו בחוסר נוחות
למשמע המחמאות חסרות הרסן.
"מאיפה בא לך הרעיון המדהים הזה?"
"אין לי מושג מאיפה. פשוט קמתי בוקר אחד והחלטתי שנמאס לי לשקר
כל הזמן. ואז פתאום זה היה לי ברור- צריך להגיד את האמת!!!"
"כל כך פשוט וכל כך גאוני" שטיינר התענג בכיסאו, "פשוט גאוני,
אני חייב לנסות את זה בעצמי..."


כל קשר בין הדמויות בסיפור לאנשים במציאות אינו מקרי
בהחלט...
יוני 2001