ביקרתי היום בעמוד הבית של אלוהים בבמה חדשה.
אלוהים הוא לא כמוני, לאלוהים יש המון המון סיפורים בעמוד שלו,
באמת המון סיפורים.
אלוהים הוא מאוד מוכשר, באמת, הוא פירסם שלושה (?) ספרים כבר,
ולא פה, כאילו, אלא בעולם האמיתי.
אני מאוד אוהב את היצירות של אלוהים, קראתי את שלושת הספרים
שלו, נדמה לי, וכשאיזה פסאודו-אינטיליגנט שואל אותי מה הספרים
שקראתי, אני מכניס את הספרים של אלוהים יחד עכם ספרים כמו
שלושת המוסקטרים והאלכימאי. אני באמת מאוד אוהב ומפרגן
לאלוהים.
זה נורא קל להיות אלוהים, כל מה שצריך לעשות, זה לכתוב ושאנשים
יאהבו אותך, אלוהים אמר פעם שהוא מחרבן את היצירות שלו, אלוהים
מחרבן, ואני יושב מלמטה ומלקק לאלוהים את התחת (מסתבר שיש לזה
פועל באנגלית, זה נקרא Rimming). הבעיה שלי היא עם המעריצים של
אלוהים, בטיפשותי כי רבה, תמיד התייחסתי לאלוהים כאל בן אדם,
כשהייתי מדבר עם אנשים על אלוהים, תמיד הייתי קורא לו א. (השם
המלא שמור במערכת) לפעמים כדי שאנשים יבינו הייתי קורא לו א.
ק. בעצם עכשיו כשאני חושב על זה, השם שלו הוא מילה אחת מין
הלחם כזה, כמו: ביצפר, איסיקיו, אףאחד, אק. אבל זה בסדר, כנראה
שבי הטעות, הוא אלוהים ולא בן אדם, המעריצים שלו, יודעים בדיוק
מה אופייני לו, והם מרשים לעצמם לכתוב בתגובות: "מה כבר אפשר
לצפות מאלוהים".
הבהרה- אני באמת לא מקנא באלוהים, להיפך, אני מאוד מפרגן לו,
וקטונתי מלדבר עליו רעות. אך תופעת ההערצה הזאת היא בלתי
נסבלת. אני ממש מקווה שאני חולק את ההרגשה הזאת עם עוד אנשים,
ואיני בודד כמו השיר של אלוהים בין כל שאר הסיפורים.
אגב - אם אלוהים קורא את זה, משך את עיני השיר שלך. לדעתי הוא
שיר מדהים, ונכון, ורואים שנכתב מתוך סערת רגשות. |
