חשבתם פעם למה אתם חיים, למה אנחנו (אני) פה, מה המטרה שלי?
וכו'.
כי לפעמים עולה או עולות השאלות הללו במוחי ואז, אז אני רואה
את החולשה הגדולה ביותר שלי,
החולשה החזקה ביותר, צורך.
כשצריך משהו יש תלותיות, כשאתה תלוי אתה חסר השפעה, מושפע.
רוב האנשים לא רואים בגלוי את התלות של האחר ובטח לא את של
עצמם, אבל הם קולטים אותה.
אולי הם השתמשו בה, אולי לא.
אולי הם ישתמשו בה, אולי לא.
אולי הם משתמשים בה ואולי לא.
אין זה משנה, מה שמשנה דברים, יוצר, הורס זו אמונה,
האמונה במשהו, במישהו, במה שלא יהיה... או היה... או בכלל.
האמונה מכסה את האמת שלא רוצים לראות, או את החלל הריק שנוצר
מחוסרה של אמת כזו,
האמונה משלימה למענינו, נותנת הצדקה, נותנת סיבה, נותנת
תשובה.
והכל שקר.
ואולי לא.
אף אחד לא הוכיח שהיא נכונה, מכיוון שאם הוכיחו אין זו אמונה
כבר אלא מציאות מוגמרת.
אך אף אחד לא יכול להפריך אמונה שאי אפשר לבדוק אותה,
לבדוק את התוצאה למקרה או את הסיבה למקרה שהאמונה אומרת שהם
ככה ולא אחרת.
ואמונות הן חזקות כחוזקו של האדם המחזיק בהן,
או שמה הן מחזיקות אותו. האדם זקוק להן.
ככול שהאדם חכם יותר מהיר יותר וחריף יותר כך יווצרו אמונות
כלליות יותר שניתנות לפרשנות רבה יותר
ולשינויים קטנים רבים יותר, רק ליתר ביטחון.
ויהיו קשות יותר להפרחה... אם בכלל.
אך האדם יאמין רק בחלק הנכון לו, החלק שלשמו נוצרה האמונה
השלמה, שנוצרה בשביל לקיים את החלק.
האמונה היא התירוץ, המניעה, המובילה.
המובילה אותנו למטרותינו כשאנו עיוורים,
עיוורים מבחירה.