וככה הן עמדו מולי, שתי האופציות- דילמה.
מצד אחד, יכולתי להישאר מאופק, לא להיכנס ליותר מדי סיבוכים,
גם ככה אני צריך להודות למזל שלי שהצלחתי להביא אותה לתנוחה
הזו, אז הדבר הטוב ביותר לעשות במצב כזה הוא פשוט לשמור על
פרופיל נמוך ולהסתפק באופציה המקובלת.
מצד שני עמדה מולי האופציה להצפין...
מדובר במשהו כמו שלושה סנטימטרים צפונה ואתה מוצא את עצמך
בעולם אחר לגמרי- עולם שמי שעוד לא היה בו חולם על ביקור ולו
הקצר ביותר ומי שכבר היה, חולם על לחזור.
אולי כדאי שאתחיל מכמה פרטים שכדאי שתדעו עליי לפני כל עניין
הדילמה:
בגיל 16 גיליתי את המין האורלי, שנה לאחר מכן גם את יחסי המין
הסטנדרטיים, עם הזמן הבנתי שלמרות החוויות המיניות שבחור צעיר
יכול למצוא את עצמו בתוכן- אהבתי האמיתית היא לרדת לבחורה.
מישהי פעם שאלה אותי מתוך סקרנות כנה, מה כל-כך מושך אותי באקט
הזה וההסבר היחיד שיכולתי לתת הוא שלדעתי המקום הזה הוא מרכז
הנשיות, גרעין המיניות, ואין חלק אחר בגוף האישה שהייתי רוצה
להיות קרוב אליו כמו אל איבר מינה.
עם הזמן התחלתי להשתעמם מיחסי מין רגילים והעדפתי הרבה יותר את
המין האוראלי, כל עניין החדירה הפך אצלי לחלק מה'פור פליי'
שהוביל בסופו של דבר לעניין האמיתי- השימוש בפה.
הדבר לא היה פשוט, היו בחורות שקיימתי איתן יחסי מין אך מסיבות
אישיות לא הסכימו שארד להן (ואני כמובן מכבד את זה), היו גם
כאלו שנעלבו כשהן ראו שאני לא ממש מתלהב (בלשון המעטה)  בזמן
החדירה- לא ממש ידעתי איך לפתור את הבעיה, אבל עמוק בפנים
ידעתי את הפתרון.
ובכן, מי שהתנסה אי פעם בתנוחה הידועה- '69' יודע שאם פותחים
את העיניים (דבר שמאוד מומלץ לעשות דרך אגב) אפשר להגניב מבט
אל עבר 'הגן האסור', מקום שלרוב נותר בלתי כבוש, עזוב ושרוי
באפלה- מקום מסתורי שרק בחורות מעטות יתנו לך לחקור וגם אז, רק
אם יהיה לך את האומץ לנסות- פי הטבעת.
כן, כן, אפשר לומר שזה היה יכול להוות עבורי פתרון, אתם
מבינים, אם אתנסה בחדירה מסוג שונה- אולי אחזור ליהנות גם
מהאקט עצמו ואחרי זמן מה גם מחדירה סטנדרטית ואז פשוט אוכל
לקיים סקס פשוט, פה ושם לבקר גם בדרום אבל בגבול הטעם הטוב
(אין הגדרה מתאימה יותר...).
ברגע שנרקם במוחי הרעיון, התחלתי לחתור להגשמתו בפועל- ניסיתי
להגיע לתנוחות המתאימות, לנסות ולפענח את הדינמיקה שנוצרת בזמן
הסקס במטרה להבין אם הבחורה שאיתה אני נמצא באותו רגע היא
בעניין של דברים קצת שונים מ'הרגיל', מטרתי הסופית הייתה תמימה
וכנה- פשוט לקיים וליהנות מיחסי מין בצורה הבסיסית והפשוטה
שלהם, ולהגיע לזה בעזרת קיום יחסים לא סטנדרטיים, רק בהתחלה.

ועכשיו כשאתם יודעים עלי קצת יותר, נחזור לדילמה.
חדר נעול, אור מעומעם, הכל שקט מלבד רחשי נשימות ותקליט של טום
וויטס מצטרד לו ברקע,
אני על ברכיי והיא גם כן, שעונה עם כפות הידיים על הקיר-
ממתינה.
מה עושים? מה עושים? מה עושים? רגע האמת הגיע, הזדמנות של פעם
בחיים ואני משקשק, ממה אני פוחד? הרי הייתי כבר קרוב לאזור הזה
כל-כך הרבה פעמים, אפילו העזתי לשלוח לשם את לשוני בכמה מן
המקרים- אז מה לעזאזל הבעיה שלי? לפחות תנסה, תראה כוונה,
משהו!!
ואז, לגמרי במפתיע, בלי שום אזהרה- היא שלחה יד לאזור איבר
המין שלי, תפסה אותו בעדינות ובמין נון שאלאנטיות שכזו- החדירה
אותו לתוך איבר מינה.
באותו רגע הכל השתנה, הרגשתי שנחסך ממני כל עניין הדילמה,
הקלפים הונחו בצורה בלתי צפויה על השולחן וההחלטה נעשתה- אבל,
לא על ידי...
לאט לאט התחלתי להרגיש את אותו שעמום ידוע חוזר ותוקף, הבנתי
שחזרתי לנקודת ההתחלה, הרגשתי מתוסכל, מרומה ויותר מכל, כועס.
פתאום נזכרתי בכל מיני מצבים שהתמודדתי מולם בעבר ובסופם יצאתי
מנוצח, תמיד בסופו של עניין נאלצתי להתפשר, מישהו תמיד היה שם
בשביל לקבוע ולהחליט בשבילי.
הרגשתי מנוכר, לא שייך, כמו איזה 'ווירדו' שתמצית קיומו היא
להיות לא ממוצה, מנוצל, בשולי הדרך של החיים.
פקחתי את עיניי כששמעתי לפתע נשימות כבדות יותר מלוות באנקות
עדינות, שמתי לב שאני מזיע כולי וכך גם היא, התנועות שלי היו
מונוטוניות, כמעט מכניות, שמעתי אותה מסננת מבעד לנשימותיה:
"אני קרובה". הגב שלה הבריק והיה נדמה לי שיכולתי לראות מבעד
לעור שלה את הדם זורם ומתנקז לו לכיוון פלג גופה התחתון.
שנאתי אותה, כל תנועה תיעבתי אותה יותר, יכולתי לדמיין איך כל
תא בגוף שלה מקיא את פרשדונתו החוצה. חיכיתי עוד מספר שניות,
נשימותיה נהיו כבדות יותר, אנקותיה חזקות יותר, הרגשתי בבירור
איך שפתי איבר מינה מתמלאות בדם ולוחצות בעדינות את איבר מיני,
וכשגופה החל לרעוד קצת עצמתי את עיניי שוב, נעלתי את לסתותיי
ובדיוק כשוויטס הגיע ל:
"And goodnight Matilda too", לקחתי נשימה עמוקה, הרמתי את יד
ימיני לכיוון התקרה, ובכל כוחי הנחתתי את מרפקי על החלק התחתון
של העמוד שידרה שלה, בדיוק במקום שגורם לשיתוק של הרגליים
והאגן.
היא התרסקה על המזרון כשפיה פולט נשימה חנוקה, ידה פוגעת בטעות
בפטיפון ומעיפה את המחט ממסלולה בחריקה צורמת, שקט השתרר בחדר,
יכולתי להישבע שעברו שנים עד שהשקט הופר במאין קול מזעזע שלא
שמעתי מימי- מן גניחה מנסרת של גרון חנוק, הבטתי על הגוף
המתפתל והמשתנק שהיה שרוע מולי בחוסר אונים.
שוב נעצמו עיניי באיטיות, פתחתי את פי, הכנסתי לתוכו את שני
אגרופיי וחלמתי על דגדגנה של אלוהים.