מתוך השחור הם באו,
שלובים בין זרועות האימה,
מוחקים את עצמם ברגע שתיקה.
צועד על עלים בלויים מן הסתיו,
אני יודע שאילו מתיי.
ובכל צעד נוסף,
חלוף חולפים אבותיי.
ואז אני מת לפתע,בסופה של
דקת ציפייה ענוגה.
ובפנים קורסת לה אהבתי אל הגוף-
- "תשמעי את הלב שלי !"
הוא נשמע כמו שעור-
-בתיפוף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.