היום שבו עומר סיים את הלימודים היה יום רגיל למדי, יום חמישי
חם בהחלט, כשאתה הולך ברחוב אתה מרגיש איך הסוליות שלך ממש
נמסות...
עומר היה בדרכו מהבגרות האחרונה שלו, הוא התקשר לחברה שלו יעל
לדבר איתה ולשאול איך הלך לה, כי בסך הכל הלך לו ממש קל. משום
מה יעל לא ענתה, אבל עומר לא יחס לזה הרבה חשיבות, היא בטח לא
שמעה את הפלאפון. בדרך הוא עבר ליד בן אדם שנראה די תמהוני ואם
זאת נראה לו מוכר באופן מסתורי. כשעבר לידו שמע אותו ממלמל
לעצמו "לא מוותרים על הרצון לא מוותרים על הרצון..." עומר פנה
אליו "סליחה? אמרת משהו?" האיש קרא בפליאה "עומר!" עומר נבהל,
איך אתה יודע איך קורים לי? שאל. האיש נראה לו ממש מוזר הוא
לבש מכנסים קצרים, בצבע ירוק וחולצה ורודה מזעזעת, הנעלים שלו
היו מרופטות ועל פניו היו זיפים בני שבוע בערך. עומר חזר על
השאלה אבל האיש לא הגיב עומר קרא "אדוני?". הוא לא ענה לפתע
הוא הרגיש צורך לומר משהו ובאופן בלתי נשלט קרא: רמי! האיש
נעור ממילמוליו וענה "עומר מה שלומך? איך אתה מרגיש? כל כך
התגעגעתי, ידעתי שאם אני אגיד את הצופן לידך, מיד תזהה אותי,
את ודאי לא זוכר אני רמי מתכנות מחשבות שם למעלה. אמר כשהוא
מצביע על השמים. בתוך תוכו עומר הרגיש, שהוא מכיר את הבן אדם
אבל נסיבות ההיכרות בינהם נראו לו תמוהות למדי. רמי הזמין אותו
להתישב על ספסל שצץ משום מקום. הם התישבו ורמי החל לדבר מהר
ובהתלהבות, "אתה זוכר שם למעלה אני תכנתתי לך את המחשבות.
הכנסתי לך לראש צופן שתזהה אותי אתה זוכר מה תכננו? אתה אמור
לקבל אותי כאן בארץ זו התוכנית בריחה שלי זוכר?" הכל נשמע כל
כך מוכר לעומר בצורה מטרידה, הוא נד בראשו ואמר שהוא לא יודע
במה מדובר. לפתע בלי שום הזהרה, הוא נסחף למערבולת של צבעים
וקולות הוא נחת בחדר גדול צבוע באפור, מלא במיטות תינוק הוא
זיהה את עצמו על פי תמונות ילדות שהוריו השוויצו בהם בכל
הזדמנות. לידו עמד רמי לבוש חלוק שחור וצעיר יותר. רמי לחש
לתוך אוזנו של עומר התינוק בעזרת דבר שנראה כמו משפך. לפתע
עומר שמע את קולו של רמי, זה תכנות מיוחד של המחשבות שלך, אתה
לא תזכור אותי כל עוד ולא יוצג בפניך הצופן: "לא מוותרים על
הרצון", אתה תהיה הקולט שלי למטה. אני יגיע עוד 18 שנה, אתה
תסתיר אותי ותעזור לי להתאקלם על האדמה. תכנות זה לא יזכר לאחר
מכן. ועכשיו לתכנות הבסיסי אתה בן אתה... שוב החדר הפך
למערבולת של צבעים וקולות ועומר נחת בחזרה על הספסל המום. הוא
פנה לרמי ושאל "למה ברחת? למה אני צריך להסתיר אותך?" רמי הניח
יד על עומר והסביר "אני חייתי כאן לפני הרבה זמן,  אני חייב
לחזור, נותר בי רצון לחיות למרות שניסו להסיר אותו ממני. אני
חייב להרגיש חי להרגיש את האויר המים לחוש, אני לא יכול
להתאפק. אנשים שמתים נגמר להם הרצון לחיות, אני נחטפתי למעלה
בניגוד לרצוני. לכן אני חייב לחזור תעזור לי, יחידת ההחזרה של
מחלקת התכנות עוקבת אחרי. אני חייב להסתתר ולשנות זהות." עומר
שאל "למה לך לחיות כאן? האנשים לא מה שהיו פעם. החיים לא אותו
דבר". רמי אמר "אי אפשר לעצור את הצורך לחיות אתה בטח מכיר את
זה. ההרגשה הזו שאומרת לך לא לותר". עומר הרגיש חיבה לאיש
המוזר שפגש ואפילו הבין אותו. הוא לקח את רמי לבית שלו שבאותו
זמן היה ריק. הם עלו לחדר שלו, סגרו את הדלת. ופתאום נפער חור
בריצפה ויצאו ממנה, שלושה אנשים לבושים בחלוקים שחורים ותפסו
את רמי ועומר. רמי צעק, גם עומר, הם ניסו להלחם ולפתע כולם
נשאבו בחזרה לחדר האפור- לחדר התכנות. מולם הופיע בן אדם מוזר
הוא היה גבוה ורזה, היה לו שיער לבן, ארוך וחלק ועינים בצבע
סגול. הוא פנה לרמי והסתכל בעיניו, רמי ענה לו במילם "אני
מצטער אדוני" התחנן "אני מצטער". האיש המוזר הרים יד והצביע על
דלת של חדר שעליה היה כתוב: "ניקוי רצון לחיות". שני האנשים
בחלוקים השחורים לקחו את רמי לשם בעודו מיבב, לפתע החדר השתנה
למשרד עמוס דפים מפוזרים קלסרים ואלפי עטים. האיש המוזר הורה
לעומר לשבת ושאל אותו ממה אתה מפחד ילדי? עומר ענה "מכלום!"
האיש גיחך ושאל בשנית, ממה אתה מפחד ילדי? עומר הרגיש אלפי
חששות קטנים רצים בראשו והחל לומר אותם בפניו, "אני מפחד מהצבא
ומהעתיד אני מפחד מלהיות לבד, לאבד את האנשים שאני אוהב, חברה
שלי, המשפחה שלי, אני מפחד מהמוות. וממה שאני לא יודע ואני
מפחד ממך, אני מפחד שתנקה ממני את הרצון לחיות, כמו שעשית
לרמי. האיש חייך, ואמר "אני לא יקח לך את הרצון לחיות, הוא שלך
אתה לא צריך לפחד ממני, אני פה לעזור לך. אתה צריך להבין שאתה
חייב להתקדם הלאה למרות שאתה מפחד, החיים שלך הם מה שאתה תעשה
איתם, אם תשמור על מי שאתה אוהב, לא תשאר לבד. אם תשמור על
עצמך, לא תפגע. והכי חשוב אם תשמור על הרצון שלך לחיות, לעולם
לא תמות. כי הרצון לחיות חזק יותר מכל דבר כמו אצל רמי הוא בטח
הסביר לך, שמי ששומר על הרצון לחיות, לא מת. בגלל זה הוא יכול
לברוח ככה. אני יודע שמחר הוא ינסה לברוח שוב אבל אין לי בררה
אלה לשמור עליו כאן. למה? שאל עומר. "רמי לא שמר על כלום חוץ
מהרצון לחיות, הוא פגע ביותר מדי אנשים ואיבד הכל. יום אחד הוא
יאבד גם את הרצון לחיות. זכור אתה חיב לשמור על עצמך ועל מי
שאתה אוהב, כדי שתוכל לשמור על הרצון שלך. אל תותר אל תכנע
הרצון לחיות חזק יותר מכל דבר! שמור על עצמך! לפתע נשאב עומר
לתוך המערבולת ונחת על אותו ספסל שעליו יש עם רמי.
עכשיו מה? חשב עומר אפילו לימודים לא נשארו לי...
לפתע צלצל הפלאפון, זו הייתה יעל החברה שלו "איפה אתה", שאלה.
"כל החבורה מחפשת אותך. אנחנו יוצאים לחגוג, בוא אלי כולם
מחכים." עומר ענה "אני אוהב אותך." יעל אמרה "אוי טפשון אני
יודעת את זה!"
כשעומר קם הוא הסתכל על הספסל, היה חרוט עליו בגדול אותו צופן
שעכשיו עומר ידע ישמור עליו לעולם. היה כתוב שם "לא מוותרים על
הרצון"
כשהסתובב להעיף מבט בשנית על הספסל ראה רק עץ עם פרחים סגולים
הוא היה מוכן להשבע שאחד הפרחים קרץ לו...