|
על עלה נידפת ברוח
למקום בו געגועים אינם מטרידים
באמת איש
שם יושבת וקמלה
בוכה על מר הרגשתה הרעה
כך היא,
כנימפה הנובלת לתוככי צדפתה
כך נכמרת מועקת קיומה
מתכווצת וקטנה מדקה לדקה
עד שלבסוף תיעלם
ותתמזג בשקיעה. |
|
|
קשה לכם ורע?
אלפיים שנה אתם
שמים עליי זין,
עכשיו באתם
לבכות לי...
תלכו לגבריאל,
תעזבו אותי
במנוחה.
אלוהים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.