|
והדרך מתארכת
כשחוזרים הביתה מן הקרב
והשמש מטפסת
מפיצה את בוסר השרב
והקול מתעתע
מתנגנות בלדות של עצבות
והלב מתגעגע
אל השקט של ימי ילדות
ומן המושב הריק שנותר ליד
דמותך פתאום צוחקת
ואוחזת יד
הנוף החולף בחוץ פתע נעצר
דמותך אז מתפוגגת
החלום נשבר
והדרך מתארכת
כשחוזרים הביתה מן הקרב
והשמש מתאבלת
על חסרון הלב הנאהב
ובפנים כל העיניים
נסגרות לאט אל הדמיון
חיילים של השמים
מנסים עכשיו מעט לישון
מוקדש לזכרו של סמ"ר ארז אשכנזי ז"ל |
|
|
באו מההפקה
ואמרו לי שאני
יוצא לא טוב
בטלוויזיה,
ושההגשה שלי
רובוטית וחסרת
רגש.
אופטימוס
פריים-טיים
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.