|
מרים הגננת מביטה בי מלמעלה למטה. חומה בצורה ושדיה
כמגדלות.
הבאתי פתיתים אני אומרת בחיוך של לא'כפתלהם.
יופי. קולה רועם ולחייה סמוקות. זה מה שאיילת אוהבת? מחייכת.
היא יודעת מה היא רוצה.
פתיתים. היא אמרה שהיא רוצה פתיתים.
אולי פיצה. אולי עוגת גבינה. אני אלופה בעוגות גבינה. אפשר
לטבוע מתענוג בתוך הלבן הלבן הזה.
אבל אני אוהבת פתיתים! מוטח אגרוף צווחני על השולחן.
עגלגלים צהובים חוורים מתגלגלים מן הכפית הקטנה שלה בדרך
המתפתלת אל פיה. כדורי כספית ממהרים על רצפת המטבח. הם נמעכים
תחת הרגליים היחפות שלי חוזרים להיות גושי בצק גולמי.
שתי קוקיות עיניים של מיקי מאוס מצח עגול ומקור זעיר ודעתני.
אני רוצה פתיתים, אמא.
טוב.
אבל פתיתים עגולים.
השוליים נפרמים לרווחה, ורגשי הנחיתות הגסטרונומיים שוככים
כשאני יוצאת ממנהרת הראייה. שולחנות נמוכים מפות ניילון לבנות
פרחי גרניום שמוטי כותרת ולוע הארי בכוסות פלסטיק צבעוניות.
מדלן הסייעת מחייכת מהמטבח. סיר הפתיתים אינו בודד. תירס
מקופסה בורקס מהסופר פיצה מהמקפיא קבאב מהבולגרי אבאשלמאיה
נועץ שיניים בסטרופ-ואפל דביק. החברות של איילת הומות מסביב
לסיר הפתיתים. צלחות מלאות. הצלחה גדולה. שלוליות קטשופ
וקוקיות דקיקות כמו מכחולים טבולים באדום האדום הזה ואגרופים
קטנים ותאוותניים חופנים ולשים את פניני הבצק השבות בזו אחר זו
אל עפרן.
"תשמעי..." אומרת לי אמאשלאושר בפה מלא "...תשמעי, ז ה
מעולה, דבר אחד אמיתי בתוך כל הזבל הזה." עיניה מתגלגלות
בחוריהן. תענוג.
הילדים יוצאים לחצר. אריזות קלות של תואם במבה מתערבלות ברוח
הקלה, ואני הולכת בעקבות אמאשלאושר. היא מצביעה על קערת זכוכית
ששוליה מסולסלים.
אגוזים?אגוזי מלך?
אלו צדפות בצק קטנות, בהירות, מושלמות. מלכותיות.
"כדאי לך" אומר אבאשלמאיה חולף מרחף על פני השולחנות המצלמה
שלו טועמת הכל מתלקקת. קלוזאפ על סיר הפתיתים הקר. סיר הסירים.
מכסה פתוח תחתית שחורה שרופה חור שחור. ריק. הצלחה גדולה.
הצדפות הבהירות נכלמות בין שולי זכוכית מסולסלים.
"השקעת בפתיתים האלה..."
אמאשלאושר צוחקת. אבאשלמאיה מחייך מאחורי המצלמה
"היית במקום אחר, הא?" נודניק.
קונכיית בצק מתפצחת בפה קראמל זהב טהור נוזלי זולג למחזור הדם
שלי דבש וחלב תחת לשוני שיר השירים.
"גלינה קוראים לה? האמא של טניה, היא הכינה. אלה יודעים לבשל
שחבלכעלהזמן." אמאשלאושר מביטה מאחורי כתפי. טעים מאוד היא
אומרת ממש ממש טעים. מה שמת בתוכו?
"קונפיטורה חלב" אומרת גלינה מאחורי "זה מה קופסה קטן במרקטזול
ליד שפרוטים."
"ריבת חלב, אני יודעת. אני את המאכלים שלהם מכירה מצויין,
מהעוזרת הקודמת שלי. דושפרה. פירושקי, סירסוקה..." אמאשלאושר
ממתיקה באוזני מילות קסמים "...ואת זה הם מבשלים מקופסאות חלב
ממותק. ערמות שום בלי עין רעה, בצל, תפוחי אדמה, סלק, כרוב
ושורה מספר חמש במרקטזול. תזכרי, שורה מספר חמש - הגטו של
ההרינג והוודקה. נקניקים שפרוטים חלב משומר ומשחה לשיני זהב."
כשאני עוצמת עיניים חולפות המלים על פני מכחול דקיק של שיער
משי צובע את לחיי בקטשופ ועפר.
"אמא, טל ומטר מעצבנות. הם אמרו שאני בת שנה. הם מחליטות עלי"
דמעות מלוחות של יגון קודר.
"הרבצתי להם" היא לוחשת. מועכת לי את הברך מתחפרת בתוכי.
בלעדיך אני כלום, אבל הסבלנות שלי אוזלת מהר כל כך נוזלת אל מי
התהום
"תשארי קצת בגן, קטנטונת, אם לא נעים בחוץ."
מטר וטל, תאומות זעירות בורוד סוכר חגיגי ותואם, נכנסות
בעקבותיה. פקקים ירוקים של נזלת מפשירים עם בוא הדמעות. טל
ומטר ממהרות לשבת על הררי ירך ימין וירך שמאל של אמא קידוש
לבנה, ומיד פורחות משם. מקנטרות אותה ממרחק בטוח.
"איילת" אומרת אמא קידוש לבנה במתיקות "קצת פאסה השם הזה, לא?"
איילת חורצת לשון במקומי. פני המלאך עגולים, העיניים זכות,
הגבות השדוניות כמעט נוגעות זו בזו, יש גם התחלה של זנב.
"בהחלט, פאסה. פאסה קומפוזה."
"אוהו, Voulez-vous parler francais avec moi?" אומר
אבאשלמאיה.
ראשי מסוחרר מחלב משומר מתמתק מזדהב מתקרמל על אש קטנה בון
ז'ור פיליפ בון ז'ור קתרין בון ז'ור מאדאם ארז. ודאי, ודאי,
ארז במלרע. היא נואשה ממני כבר בתחילת הדרך. ראש אטום לשפות.
מורה טובה היא היתה. טעם מתנגן על לשוני גלי ריח מתנפצים אל
החופים שלי, נשמה יש לשפה, נשמה, לא רק מילים.
Paroles paroles paroles מתנגן הדואט הלחששני בין אלן דלון
לדלידה בטייפ הסלילים שבראשי. קראמל בונבון ושוקולד. מי ישיר
לכן על שוקולד?
"חארות הצרפתים האלה" אומרת אמא קידוש לבנה. הכסא הקטן המונח
תחתיה רוטט בזעם.
"תזהרי ממנה..." אמאשלאושר בוחנת היטב את הזירה "...היא משקל
כבד."
מרים המגדלית מסתובבת כמחותנת מרעיפה חיוכים קערת הזכוכית
בידיה צדפות מחונכות היטב מחייכות בפה סגור.
"קחו, תתכבדו. זה טעם גנעדן" איש אינו עומד בפניה. קול הרעם
שלה מקבץ את כולם סביבה. בזו אחר זו נעלמות הצדפות בפיות
פעורים.
"מפחידה המרימ'לה הזאת" אומרת קידוש לבנה, אך גם היא מקבלת
עליה את הדין בהכנעה, ובידיים מיומנות תוחבת צדפה אחר צדפה אל
לוע הארי.
זה ממש כמו עוגיות פיננסייר. גם כן נראות כמו צדפים. חמודי,
הצחקת אותי, זה מהספר בישול שקנית לי ליום נישואים הראשון.
אני? את צוחקת? אפילו טוסט לא ידעתי להכין. פיננסייר, יעני בעל
הון, ממש כמוך. ראם, תרד משם! מייד! אין בעיה, דורוני, כל יום
ראשון אחרי המיסה מחכה לך עוגיה ממולאת במטבח. מתוקון, למה
הרבצת לענבר? מה מכעיס אותך? ב מ ט ב ח אמרתי, חוכמולוג. מה
אני קניתי לו? מצלמה.
דורוני הוא פולני טוב, ולכבוד שבת הבית צריך להיות נקי. שנטי
אוכלת רק אורגני. זאת עוגיה צרפתית כזאת, כן, אבל בלי הריבת
חלב בפנים. אז אני עושה שמיר על הרצפות, וביום ראשון באה
גלינה. איזה שם גדול זה שנטי, הא? שנטי זילברמן. שני קריסטלים
מתחת לכרית ושתי טיפות אכיניצאה בבוקר וזהו, נגמרו המחלות
חורף. מזכיר לי את צאלקו, צאלקו מהחנות צילום. הוא ממכסיקו. שם
היהודים קוראים לעצמם בשמות של אלים אצטקיים. לא מאמינה
באנטיביוטיקה. מטרי, בוינה מייד, מה עשית לטלי? צאלקו זה קיצור
מקווצאלקואטל. נחש הנוצות. לא מחר, ביום שישי תבואי לשחק עם
אור, מחר היא הולכת לאבא שלה. אוכל צרפתי? מה קורה לך? כולה
קווקזית הגלינה הזאת. שתוק. קווצאלקואטל רובינשטיין. איך זה
שעוד לא עשיתם לאיילת יומולדת? אתה והפה הגדול שלך. בחיי,
חשבתי שזה שם חיבה לבצלאל.
"את קצת פינוקית, נכון?" איילת מתפתלת. האם גם בטבע ממשיכה
לביאה שבעה להשתעשע בטרפה?
"איילת היא בת יחידה, נכון? אין מה לעשות, תאומים גדלים
אחרת."
"יש לה ארבעה אחים גדולים." אומר אבאשלמאיה. העיניים נטולות
המצלמה של הפייה הסנדקית שלי שמנוניות ומוכתמות.
"נגה'לה כבר עושה בייביסיטר?" שואלת אמאשלאושר. אבאשלמאיה
מחייך חיוך דביק.
"היא יקרנית" אני אומרת ומייד מצטערת. אור מזדהר בעיניים
השמנוניות. אם אי פעם תניח עליה את טלפי עיניך, אנקר אותן.
"בת זקונים? ככה תיארתי לעצמי..." יורה קידוש הלבנה.
"לאספות הורים של איילת בתיכון נבוא עם קטטר ומכשיר שמיעה..."
אני עונה.
"...אז היא מקבלת מה שהיא רוצה, לא ככה?"
ככה, בהחלט. Paroles paroles paroles מתנגן אצלי באוטו. קראמל
בונבון ושוקולד.
"גרנולה גרנולה גרנולה" צווחת איילת עם המנגינה. רגליים קטנות
הודפות את משענת הכסא שלי. שפתיים אדומות חושפות ניבים לבנים.
היא מתפוצצת מצחוק.
"טוב שאת יודעת בכלל מה זה גרנולה. קופיקונת. אכלנית ג'אנק"
נגה מסתובבת אל איילת, צוחקת. "צרחנית אחת. אמא תעשה תאונה."
משאית מתנשמת במראה השמאלית, הפס הצהוב של השוליים צווח תחת
הגלגלים הימניים.
"הכל בסדר, אמא?" נגה חיוורת כמו פרקי האצבעות שלי "ירדת מהפס.
את לא צריכה להרשות לה להשתולל ככה. אנחנו היינו יושבים כמו
למלמים, טוחנים אורז חום עם טחינה גולמית ולובשים רק מאה אחוז
כותנה, זאתי מזריקה יוגי הו ישר לוריד."
אבל אין לי סבלנות.
"מה שמכניסים בילד זה מה שמקבלים" אומרת האם הגדולה.
"נכון מאוד" אומרת מריה מגדלנה
זה? זה אוכל קווקזי. אורלי, זה שלך הטלפון שמצלצל? גלינה,
גלינה, תעשי טובה, מותק, אולי מדלן צריכה קצת עזרה לסדר את
הגן? איזה אוכל צרפתי ואיזה נעליים? מתי, תגיד לי, יפה נפש,
מתי החבר'ה האלה ירדו מההרים? כשהם הגיעו הנה? חוכמולוג.
מ ק ס י מ ה המדלן הזאתי, כמעט ארבעים שנה אני גננת ועוד לא
היתה לי סייעת כזאת, וההורים השנה כל כך עוזרים. בלי מיכל
וורד, חברות הועד... חבר'ה, חבר'ה, יובל וכל הבנות, בבקשה,
קצת שקט ביציע, מרים מנסה להשחיל כמה מילים ...המקסימות, לא
הייתי מצליחה להרים את המסיבה הזו.
מי צרפתיה? מדלן? אולי מדרום צרפת. חמודה'לה, אם עומר צוחק
עלייך, אז תלכי לשחק עם שנטי. מחיאות כפיים לורד ומיכל. תבניות
כאלה? רק אצלם בשיכונים. הם מביאים את זה איתם במזוודות משם.
איזה אוכל אורגני ואיזה נעליים, את צריכה לראות פעם את השנטי
הזאת מתנפלת על הממתקים בימי הולדת. והם כבר מתחילים להגיע
הנה. לאט לאט אבל בטוח. בהתחלה שוכרים מורידים ת'ערך אחר כך
קונים.
ברור, מלא חדהוריות. המיץ של הג'יפה. חביבתי, אתם חדשים כאן,
חמש שנים זה צחוק. אנחנו ארבעה דורות. מרים עוד היתה גננת שלי!
תבקשי פח אלומיניום. איזה ממי הייתי, הא מרים? אלומיניום עם
שקעים בצורה של צדפים. את זוכרת, מרים? החנון של הגן. אז תדעי
לך שאלומיניום עושה אלצהיימר. סבא של ורד בא לכאן עם חמור
ועגלה בשנת עשרים ושתיים. יותר טוב שתגידי להם תבנית לעוגיות
פיננסייר או מדלן. ממלאים בבצק, סוגרים וזהו. כלום לא היה כאן,
כלום. רק קוצים ונחשים. שממה. רק דברים טובים שמים בפנים, אז
מה יכול לצאת רע? תגידי מדלן. הם יבינו. תגידי שאני שלחתי
אותך.
מארי מדלן. בלי גימ"ל. ענווה. הגימ"ל המגושמת והגסה גוררת את
מריה מגדלנה על גחונה לגיהנום. סה מניפיק בלי G אמרה מאדאם
ארז. זה מגניביק. מדלן. בואי מדלן, בואי תטעמי.
אני אתקשר אלייך ותתני לי מתכון אני אומרת לגלינה
היא מחייכת ואוצר הזהב של המלך הורדוס מתחבא מאחורי חיוך מחונך
היטב בשפתיים סגורות. אלומיניום עושה אלצהיימר והימים נשזרים
ברצף זה אוחז בעקבו של זה.
http://www.youtube.com/watch?v=vrxrUKLeuQE
ת.מ.ז.ה
|
|
|
האמת שהיא
צודקת. היא לא
בולעת. כלומר לא
על קיבה ריקה.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.